תלמוד עשר הספירות | שיעור 34 | חלק ט"ז | עמודים א'תתקנ"ב-תתקנ"ג

1. בשיעור הקודם למדנו על ההבדל בין הכרה לתודעה, שהכרה בנויה על הבסיס של דעת עליון, ותודעה על הבסיס של דעת תחתון.

2. הראש עצמו, דהיינו המוחין בנויים מחכמה בינה ודעת. כאשר הדעת היא הגוף שבראש. גם גוף זה מתחלק לחב"ד. ההכרה היא הדעת העליונה, דהיינו הגוד של הראש, והגוף של גוף של ראש הוא נקרא דעת הגוף או דעת המתפשט, דעת מגולה.

3. מצד האמת היות והדעת התחתון הוא גוף דגוף, אז הוא צריך להסתמך על הראש של הגוף דראש, כל גוף שאינו מסתמך נקרא נגף או מוות, כל התודעה צריכה להסתמך על ההכרה, אם לא היא מייצגת מוות כמו שכתוב "רשעים בחייהם נקראים מתים".

4. בשיעור זה למדנו על מקורו של אדה"ר שהוא כלים דאחוריים.

5. מקורו של האדם מאתגר מכיוון שכלים דאחוריים נשלטים ע"י לב האבן, ע"י מלכות, ע"י גדלות כלי הקבלה הנקראית נקודה אמצעית אשר באמצע ממש, שעליהם יש צמצום ואי אפשר לקבל עליהם אור.

6. ההתכללות של מלכות בבינה יצרה קטנות והפרידה בין כלים דפים לכלים דאחוריים, כאשר כלים דפנים נקיים לחלוטין מהמלכות הזאת של גדלות כלי הקבלה.

7. בשבירת הכלים היות וגם כלים דפנים נשברו, נתערבבו כלים זה מזה וגם בכלים דאחוריים יש חלק של הכלים דפנים, וזה מה שמאפשר את התיקון בהמשך.