תלמוד עשר הספירות | שיעור 35 | חלק ט"ז | עמודים א'תתקנ"ה-תתקנ"ו
1. עולמות בי"ע נאצלו מט"ר של כלים דאחוריים שהתכללו מכלים דפנים ואדה"ר מאחוריים של כלים דאחוריים שהתכללו מכלים דפנים. 2. אחוריים אלו הם נקראים בחינת עפר של בית המקדש אולם הוא נקרא בית מקדש העליון שנמצא במלכות דיצירה שעלתה לצורך לידת אדה"ר למקום חזה דבריאה של עתה. 3. הבריאה היא סוד בית המקדש ועפר בית המקדש הוא המלכות שנמצאת במקום חזה דבריאה. 4. המקור של המלכות זו שנקראת עפר בית המקדש היא נק' דעוה"ז. אמנם היא עפר שנמתקה במלכות של כלים דפנים. 5. כדי שיוולד אדה"ר זו"ן שמולידים אותו עלו להיכל או"א ושם עיברו אותו. 6. בעיבורו עשו בו ב' תיקונים: לובן דאבא הוריד את בחינת לב האבן שבו שהוא תפיסת העולם הזה והאמא נתנה לו את אודם דאמא שהם מלכויות של צ"ב. ולכן לא היה בו מהאי עלמא כלום. 7. לאחר תיקון העיבור נעשה כולו בבחינת כלים דפנים כמו פרצופי בי"ע ולכן הלביש את זו"ן דאצילות אולם העצם שלו שבא מעפר דהיינו מנק' דעוה"ז לא השתנתה אלא רק הייתה גנוזה ואסור היה לעורר אותה. 8. הנחש שהוא נקרא נק' דעוה"ז עורר מקום זה שתפקיד אדם וחוה היה לא להסכים לעורר מקום זה עד שיגיע יום השבת. 9. כיוון שהתעורר מקום זה הוא בא לקבל דרך תפיסת העולם הזה שמצד ההכרה היא תפיסה בגדרים של זמן ומקום ומבחינת הנפש היא של גאווה ואנוכיות שאלו התפיסות של עפר כאשר אינן מתוקנות ע"כ נפל מאגרא רמא לבירא עמיקתא. מעולם אצילות עד לנק' דעוה"ז.