תלמוד עשר הספירות | שיעור 33 | חלק ט"ז | עמודים א'תתקנ"א-תתקנ"ב
1. למדנו בשיעור הקודם שחטא אדה"ר גרם לב' פגמים הראשון בתפיסת המציאות והשני בתפיסת העצמי. 2. חטא אדה"ר יש בו גם יתרון גדול שניתן לתקן גם מקומות שבלי החטא לא היינו מגיעים אליהם ולא היינו מכירים אותם אולם זאת רק בדיעבד ולא לכתחילה. 3. בשיעור זה למדנו על מבנה המוחין שהוא הבסיס לכל תורת הנפש. 4. המוחין עצמם בנויים מראש הנקרא חכמה ובינה וגוף הנקרא דעת. 5. הדעת שהיא הגוף דראש מתחלקת אף היא לראש וגוף. 6. הדעת של הראש דראש נקראת דעת עליון שהיא בחינת ההכרה והיא הידיעות שלא קשורות לאדם עצמו אלא מה שמעבר לו שזה נקרא גם הכרת המציאות והיא צריכה להיות נקייה מכל רצון עצמי אם מערבים רצון עצמי בהכרה אז הכרה זו נפגמת. 7. הדעת של הגוף דראש נקראת דעת תחתון ורק היא זו המתפשטת לגוף דהיינו ללב. דעת זו נקראת דעת המתפשט או דעת הנגלה והיא התודעה של האדם. 8. עיקר עבודתו של האדם היא בתודעה שלו שהיא תלויה בביקוש של הגוף של הלב שעולה לראש אם הביקוש יהיה של נשמות הצדיקים אז ההכרה והתודעה יהיו נכונים. אם של רשעים אז התודעה וההכרה יתקלקלו. 9. התודעה צריכה להיות כפופה להכרה העליונה וההכרה צריכה להיות נקייה מהעצמיות ותלויה באמונה אחרת נכיר רק את המקום בו אנחנו נמצאים ולא נתחבר להכרה שהיא מחשבת הבריאה שהיא מחוץ לאדם.