תלמוד עשר הספירות | שיעור 32 | חלק ט"ז | עמודים א'תתקמ"ט-תתק"נ
1. התיקון של העיבור שהשפיע גם על העולמות איפשר שהקיום של העולמות לא ייפגם בחטא אדה"ר, אלא רק שירדו ללמטה מחזה ליצירה – מקום ל"ב האבן. 2. לירידתם של העולמות יש יתרון שאפשר לבוא במגע עם אותן ניצוצין שנמצאים במקום הזה, דהיינו ברצון זה. מצד שני צריך מאוד להיזהר במקום הזה. 3. חטא אדה"ר גרם לכך ש-ו' תחתונות דעשיה, אפילו במדרגה גבוהה של מנחה של שבת לא ניתן להעלותם לאצילות, וזה אומר שתמיד תפיסת אדם של העולם תהיה נגועה ברצון העצמי ויצטרך לעשות עבודה כדי לוותר על התפיסה הזו אפילו בשבת. 4. אם ככה אנחנו רואים ב' קלקולים בחטא אדה"ר: א. מצד תפיסת העולמות, וב. מצד בחינתו עצמו שמעלתו הייתה גדולה עד מאוד, יותר מכל המלאכים (פרט לעזה ועזאל), עתה – לאחר החטא – מדרגותיו נמוכות, ורגליו מגיעות עד לנקודה דעולם הזה – מה שלפני כן הסתיימו בחזה דיצירה.