תלמוד עשר הספירות חלק ט"ז | שיעור 19 | א'תתקכ"ג-תתקכ"ד

א. בשיעור הקודם למדנו שישנה חשיבות באיזה מסגרת מדברים שאם לא כן נתבלבל בהבנת המדרגה והעולמות ונתן את הדוגמא של וייצר ה' אלוקים לעומת ויברא אלקים והסביר שוייצר הכוונה ליצירה דאצילות.

ב. בשיעור זה מסביר לנו מדוע ימצאו העולמות בבריאתם הראשונה במקום השונה מהתשתית שהיתה להם לאחר צמצום ב', שכל בי"ע לכאורה היו אמורים להיוולד למטה מפרסא ולא היה כך.

ג. כלל מוביל בהבנת בריאת העולמות הוא שכל תחתון נולד מהעליון הסמוך לו על כן בריאה תיוולד ממלכות דאצילות יצירה מבריאה ועשיה מיצירה.

ד. נוקבא דאצילות שצריכה להוליד את עולם הבריאה אינה יכולה להוליד במקומה הקבוע היות והיא רק נקודה וקטן אינו מוליד על כן רק בעלייתה למקום בינה דאצילות היא יכולה להוליד את עולם הבריאה.

ה. היות ומלכות נמצאת במקום בינה דאצילות לכן היא מולידה את עולם הבריאה במקום ז"א דאצילות..

ו. עולם היצירה נולד מעולם הבריאה היות ובריאה נמצאת במקום ז"א דאצילות והעולמות במצב אחור באחור לכן מולידה את יצירה במקום נוקבא דאצילות, אולם רק ד' בחינות דיצירה יכולות להיות שם היות וזה מצב המלכות הנובעת מז"א רק מחזה ולמטה שלו.

ז. ו' תחתונות דיצירה יהיו במקום ו' ראשונות דבריאה.

ח. עולם העשיה נולד מעולם היצירה התחלק לב' עולמות היות והמוליד שלו גם מחולק לב' עולמות.

ט. מד' ראשונות דיצירה שנמצאים במקום אצילות יולידו את ד' ראשונות דעשיה במקום ד' תחתונות דבריאה.

י. מו' תחתונות דיצירה הנמצאים במקום ו' ראשונות דבריאה יולידו את ו' תחתונות דעשיה במקום ו' ראשונות דיצירה.

יא. יוצא שד' תחתונות דיצירה וי' ספירות דעשיה נשארו ריקנים כבור שאין בו מים שהוא מקום הקבע של הקליפות שאמר לעולמו די שהכוונה שצריכה שמה שמירה מעולה.