תלמוד עשר הספירות חלק ט"ז | שיעור 4 | א'תתצג-תתצד
א. ישנם ב' הבחנות בהתהוות העיגולים של צמצום ב'. א. בנקודות דס"ג שם העיגולים היו רק בכוח ולא היתה להם ממשות, לעומת זאת בהבחן הב' בעולם הנקודים שכבר היה זיווג על צמצום ב' נעשו העגולים בפועל.
ב. העיגולים הם סביבת הפעולה שצריכה להוות גירוי לפעולת הקו.
ג. האח"פ שנפלו מהמדרגה בעקבות עליית מלכות לבינה בצמצום ב' הם הכלים שעליהם צריכים לעבוד והעיגולים הם סביבת הפעולה שאנו מייחסים לאחפ הללו.
ד. בהבחן הא' דהיינו בנקודות דס"ג היות וטרם היו עיגולים בפועל של צמצום ב' אח"פ האלו ירדו לתחתית העיגולים של צמצום א' וירדו למטה מסיום רגלין, אולם זו לו הסביבה הנכונה לעבוד כדי לתקן כלים אלו.
ה. בהבחן הב' בעולם הנקודים היות ונוצרו עיגולים חדשים סביב נקודה דעולם הבא שהיא במקום הפרסא עלו האחפ דקו למקום חצי העיגולים התחתונים שהתעגלו סביב נקודה דעולם הבא היות וזה המקום הגרוע שלהם, דהיינו סביבת הפעולה שלהם.
ו. מדוע הם צריכים להיות סביב המקום הגרוע שלהם? תשובה: היות והכרת הרע היא מאפשרת לתקן ולכן הם צריכים להכיר את הרע המשויך לתיקון שהם צריכים.