תלמוד עשר הספירות חלק ט"ז | שיעור 5 | א'תתצה-תתצו
א. למדנו בשיעור הקודם שבהבחן הא' בנקודות דס"ג עדיין לא התהוו בפועל העיגולים דצמצום ב' ועל כן האח"פ הנפולים בעקבות צמצום ב' הסתדרו בתוך העיגולים של צמצום א' שסבבו סביבה נקודה דעולם הזה.
ב. בהבחן הב' לאחר שנעשה זיווג על צמצום ב' בעולם הנקודים אז נקודה דעולם הזה הפכה להיות משמעותית וכן הוברר שיש כלים שאינם יכולים יותר לקבל אור פנימי ועל כן הם יצאו לבחינת עיגולים. סביב נקודה דעולם הבא.
ג. היות והאח"פ משוייכים לצמצום ב' על כן הם עולים למקום שיותר מתאים להם שהם עיגולים של צמצום ב'.
ד. כאשר האח"פ שכנגדם יש את בי"ע ירדו בהבחן הא' אז בריאה שהיא יותר זכה היתה יותר רחוקה מנקודת המרכז ועשיה יותר קרוב, אולם כשעלו לעיגולים של צמצום ב' בריאה היתה יותר קרובה למרכז ועשיה רחוקה.
ה. תשובה: היות ועתה בהבחן הב' מסתדרים על פי הקו היות וכבר יש אור של תולדה ולא לפי העיגולים, למרות שנמצאים בתוך העיגולים. ומצד הקו ודאי שבריאה היא גבוהה מעשיה והיא יותר קרובה למרכז של העיגול.
ו. מבחינת השקפה יש להבחין בכך שאם אדם חי על פי העולם ולא על פי תיקונו הנקרא קו אז ככל שהוא יותר פנימי ויותר עליון אז עמי הארץ מרחיקים אותו וכן ההפך.
ז. נקודה נוספת שלמדנו בשיעור זה הוא שאלה על דברי הארי הקדוש שאומר שאבי"ע כולם נעשים מבחינת מה שהוברר מז' המלכים.
ח. הקושיא היא - שלא כל אצילות נעשה מבירור המלכים והתשובה היא שאומנם הקיום של הגר דאצילות לא נעשה מבירור המלכים אולם שכלולו כן, ועל כן האמירה היא ראויה ונכונה.