תלמוד עשר הספירות חלק ט"ו | שיעור 52 | א'תשפז-תשפח
א. בשיעור הקודם למדנו שהמלכות אינה יכולה לקבל מנהי דאמא שהם צמצום א' אלא רק ממלכות דאמא שהיא צמצום ב'.
ב. אף על פי שקיבלה מנהי דאמא בעת עלייה לזון אין זה קבלה שלה כי היא התכללה באמא והכוונה היא רק שיורדת למקומה עצמה שאינה יכולה לקבל אור זה.
ג. בשיעור זה למדנו על ההבדל והמשמעות בין אור להשלמת כלים שמקבלת הנוקבא שזה נחשב לאורות דבן, לבין האור הפנימי שהיא מקבלת דרך הז"א.
ד. אף על פי שהאור מקיף הוא בא להשלמת כלים והוא מגר דחכמה הוא יותר גדולה אולם נחשב לפחות חשוב היות ואינו מתקבל במדרגה כמו המוחין הפנימיים שמקבלת מז"א.
ה. מלכות אינה יכולה לקבל אורות פנימיים ללא חסדים והיות שאין לה חסדים אלא רק לז"א לכן היא תלויה בו ואת הזיווג על עיטרא דגבורה דהיינו מסך דצמצום א' היא יכולה לעשות רק בהתכללות בעיטרא דגבורא של ז"א.
ו. מכאן למדנו שאף על פי שבג"ר אפשר לקבל חכמה בלי חסדים, בז' תחתונות המייצג את הבריאה היא אפשר ואסור לקבל חכמה בלי חסדים.
ז. מבחינת השקפה השתוקקות אפשר לקבל בלי חסדים בלי פעולה של התחתון אולם כדי לקבל אור פנימי דהיינו תענוג או ידיעה אי אפשר בלי התמסרות של התחתון מבחינה אמונית ליחד עם המשפיע שלו, אם ינסה לקבל רק כי הוא רוצה לדעת הידיעה תהיה לא אמיתית והיא תפגע בו. לכן ראוי שכל אחד יבנה קודם את היכולת שלו להיות אדם מאמין ואז יוכל לקבל את אור החיים. שהוא הכתוב צדיק באמונתו יחיה, אם יהיה לו אמונה יחיה ואם לא חס ושלום אחרת.