בעמוד ס"ה אנו מתחילים בע"ה את פרק ה' שבו נעסוק בענייני הצמצום והמסך.
ד' הבחינות שברצון היו במציאות של א"ס בהשוואה אחת ולא נבחן בהם סדר של סיבה ומסובב, ועוד שהכלי כולו נבחן לאור מחמת שאין לו הרגש עצמאי והוא כנר הבטל בפני אבוקה. רק לאחר הצמצום נתגלו ד' הבחינות כסדר של סיבה ומסובב כך שכל בחינה היא בעצם המסבבת את הבחינה התחתונה הימנה. כך נתגלתה גם ההבחנה בין הבחינות הזכות יותר כי הם קרובות יותר למאציל לבין הבחינות העבות יותר.
אבל נשים לב שהבחנה זו של זכות ועוביות לא גורמת להבחנה של מעלה וגרעון כי גם הבחינות היותר עבות כלומר שמורגש בהם יותר עניין הרצון לקבל — אינם שפלות משום זה, כיוון שהצמצום לא היה מטעם חיסרון בכך שמקבלים את האור אלא מטעם שחשקה המלכות לייתר דבקות במאציל (השוואת הצורה).