בעמוד נ"ו אנו מדברים על ב' דרכים בקבלת הכלי: קבלה דרך חיצוניות — שהכלי מקבל מכוח העליון ללא הבחנה עצמית. כמו עובר, וכמו המלכות דא"ס שהיא הנקודה האמצעית שקיבלה את כל האור בא"ס, שאין להם עדיין הרגש עצמי והבחנה עצמית. קבלה דרך פנימיות ותוכיות — לאחר שבא להבחנה ולהרגשה עצמית ומודד עם כוחותיו עצמו את האור, והאור המתקבל מתקבל בתוכיות.
בעל הסולם רוצה להסביר לנו יותר באיזה פנימיות וחיצוניות מדובר כאן.
למדנו שכדי שיהיה ל"רצון לקבל" גילוי שלם של היותו כלי עם השתוקקות מלאה לקבל את האור הוא צריך שיעברו עליו ד' בחינות ושורשם, שבבחינת כתר עדיין נבחן רק הרצון להשפיע ואין כלל הרגשה לרצון לקבל ואח"כ בחינה א' וכו' עד לבחינה הד' שהיא השתוקקות מלאה, שרק היא הראויה לקבל את האור, והשאר הם סיבות שגרמו לגילויה אך אינם עיקר כלי הקבלה. לכן היא העבה מכולם והיא גם הפנימית מכולם והיא פנימיות ותוכיות הכלי הראויה לקבלת האור, ובחינה ג' היא זכה ממנה וחיצונית לה וכו' עד שכתר הוא הכי זך והכי חיצוני לבחינה הד'.