שיעור 26 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'

סיכום בנקודות עמוד תל"ו-תל"ז – יא שבט תש"ף בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני 1. במצב הקטנות היתה מציאות של קמיצה על האור, שלא יכול היה להתפשט וזאת מכיוון שה' תתאה, נקודת הסיום עלתה לנקבי עיניים. 2. אומנם הד' שעלתה לנקבי עיניים יש בה גם רשימות של ד'-ג' לצורך גדלות אך היות וה' תתאה יש בה סיום אז היא סיימה שם את המדרגה ולכן הזיווג בראש א' דכתר נקרא קמץ. 3. באבא ואמא לא היתה ה' תתאה, היות והמלכות עלתה לנקבי עיניים ולכן הם נקראים יה-ו בלי ה', בלי מלכות ולכן לא יכלו לעשות זיווג. 4. במצב הגדלות הה' תתאה ירדה מעיניים ואז היה אפשר לפתוח את העיניים דהיינו, לעשות זיווג על ד'-ג' מהרשימות שעלו מנה"י דא"ק ע"י נקודות דס"ג ולהתפשט לז"ת דניקודים. 5. היות וצמצום ב' עדיין שלט בראש א' ישסו"ת, והיות ובאו אורות גדולים בכלים קטנים אז פקיחת העיניים הזאת גרמה לשיממון בסוד הכתוב "פקח עינייך וראה שממותינו", דהיינו שנהיה שיממון. 6. כאשר אדם נפתח מבחינה רגשית ומגלה את הרצונות והמאויים הכמוסים שלו אבל עושה את זה בסביבה שאין בה את היכולת לעבד את הרצונות הללו, אז נוצרת שבירת הכלים. האדם נשבר וגורם לקליפות דהיינו, לעיוותים להשתלט על הרצונות שלו, וזה מה שמוליד את עיקר בעיות הנפש של סגירות כעסים פחדים וכו. את התיקון של מצב זה נראה בע"ה בחלק ח' בעולם האצילות.