תלמוד עשר הספירות | חלק ט"ז | שיעור 69 | עמודים ב' אלפים כ"ג-כ"ד
א. בשיעור זה מסכם לנו את המושג אצילות דטומאה, שמושג זה היה לנו קשה היות וכתוב לא יגורך רע.
ב. סיכום התשובה הוא שכל הטומאה והרע שיש באצילות הוא רק מניעת ההטבה ולא חס ושלום פגם בקיום.
ג. כדי להסביר את ההטבה שאותה מונעים בעולם האצילות צריך להסביר את ההטבה הזאת על ידי עליית העולמות ועליית הפרצופים למצב הגדלות.
ד. כלים של מדרגת גדלות נקראת עזות, וכדי שתהיה עזות דקדושה צריך לקבל גדלות זו בצורה אמונית דהיינו בראש דעתיק, שהוא פרצוף האמונה.
ה. ישנם ג' עליות כנגד מדרגת נשמה חיה ויחידה בהתאמה.
ו. כאשר א"א עולה בעליה ראשונה לעתיק או"א עולים לראש דאריך וישסו"ת וזו"נ עולים למקום או"א במצב זה א"א כופף ראשו פעמיים למקום ראשו הקבוע ומשם למקום או"א הקבוע ששם זו"נ מקבלים קומת נשמה.
ז. כאשר או"א עולה בעליה שניה גם הוא למקום עתיק ובמצב זה זו"נ נמצאים במקום ראש דאריך די בכפיפת ראש אחת לזו"נ כדי לקבל קומת חיה במקום ראש דאריך.
ח. כאשר גם ישסו"ת וזונ עולים למקום עתיק אז הם מקבלים מדרגת יחידה ללא שום צורך בכפיפת ראש והיא העליה הגבוה ביותר שהיתה בשעה העשירים בין הערביים.
ט. כאשר חטא אדם הראשון כל המדרגות האלו נסתלקו, נוצרה מניעת ההטבה ואותם כלים שהשיג ירדו לבי"ע וההארה שלהם מרחוק שהאירה את הניצוצין שם אפשרות לבנות בניין גדול ושלם לקליפות ובעיקר את סמ ולילית הרשעה שעליהם נלמד בשיעור הבא.