הדף היומי בתלמוד עשר הספירות | חלק ט"ז| עמודים א'תתקפז-תתקפח | שיעור 51

1. בשיעור הקודם למדנו במצד התלבשות אורות בכלים הפנימיות גדולה מהחיצוניות מצד הכלים לבדם החיצוניות גדולה מהפנימיות.

2. ישנו זיווג של הכלים הפנימיים ושל הכלים החיצוניים שלכל אחד מהם תפקיד אחר.

3. מהניצוצין שיוצאים מהכלים החיצוניים נעשים ממנו נשמות המלאכים וכל החיצוניות שיש בעולמות.

4. מהזיווג על פנימיות ניתנת הארה לנשמת בני אדם.

5. א"א שיהיה זיווג על כלים פנימיים בלתי החיצוניים אולם אפשר שיהיה זיווג על חיצוניות בלי פנימיות.

6. היות והכלים החיצוניים שמבטאים את תפיסת העולם שמתבטאים באדם כידע וכישרונות יש בהם יותר חשק מצד הכלים אבל הם קטנים מצד בניית האדם.

7. פעילות האדם מתחלקת לחיצוניות ופנימיות והיא ההבדלה בין תפיסת המציאות לבין תפיסת התייחסות האדם למציאות שהיא נשמתו, עיקר האדם הוא נשמה אולם היות ותפיסתו היא מהחוץ אל הפנים הוא נצרך גם לתפיסת החיצוניות כאמצעי להגיע אל עצמו פנימה. כאשר אנשים עובדים רק בחיצוניות הם שוכחים את עצמם ויכולים להגיע למבוכת נפש ורגשות שליליים למרות שהחיצוניות שלהם הולכת וגדלה ואותו כנ"ל גם לגבי כלל האנושות.