תלמוד עשר הספירות | שיעור 29 | חלק ט"ז | עמודים א'תתקמ"ג-תתקמ"ד
א. למדנו בשיעור הקודם שישנם ג' הבחנות בתיקון מקום העולמות בהפרצופים דקדושה והקליפות.
ב. כדי לבנות את הפרצופים דקדושה שכנגדם את נפש האדם יש לוותר על אהבה ותענוג ולבקש כנגדם שלום ואמת.
ג. הרגש האהבה והתענוג יגיעו אבל לא כנקודת שאיפה אלא כלוואי, מותר לבקש אותם כתכלית רצויה אבל לא כתכלית הפעולה, המיקוד צריך להיות על שלום ואמת ובמקיף רחוק אהבה ותענוג.
ד. אדה"ר נתפשט בלידתו עד חזה דיצירה היות ומלכות שנגנזה ברדלא וגניזו דאוא' שהם ב תיקונים שנעשו כדי שלא תהיה שבירה אינם מאפשרים את ברורי המלכויות דג"ר דז"א. שהם כנגד אורות יחידה וגר דחכמה.
ה. לאחר חטא אדה"ר בחינות אלו התערבבו בכל פרצופי הקדושה ועל כן כל רצון וכל מפגש עם המציאות מעורבב עם רצון לאהבה ותענוג כסיבת הפעולה. ועלינו לדעת שזאת קליפה ובמקומה יש לבקש שלום ואמת.
ו. שואל בעה"ס ב' תמיהות על כתבי האר"י בליקוטים :הראשונה- אם כבר עלו לאצילות למעלה מפרסא ויצירה ועשיה עומדים כבר במקום זון דאצילות אז למה כתב שזון היו עוד אב"א בעת אכילת עץ הדעת הרי במצב זה זון חזרו פב"ב? ועוד שואל - מהו עניין המן דמלכות שלא היה נברא בו ? על ב שאלות אלו נענה בשיעור הבא.