הדף היומי בתלמוד עשר הספירות | חלק ט"ז | עמודים א'תתקל"ט-תתק"מ | שיעור 27
א. למדנו בשיעור הקודם שכאשר מלכות דסיום רגלין שהיא מבטאת את גדלות כלי הקבלה שהצטמצמו בצמצום א' עלתה לבינה היא קיבלה מקום וחלל מה שקודם בא"ק היתה רק נקודה.
ב. כל דין פועל ממקום המצאו ומלטה ועל כן המלכות הזו של סיום רגלין קיבלה חלל שהוא פנוי לתיקונים כדי לקבל הארה גם במלכות הזו שהיא גדלות כלי קבלה.
ג. התוכן של העולמות הם הפרצופים שנשברו בעולם הנקודים שכאשר מתקינים אותה בבי"ע הם מעודכנים רק עד חזה דיצירה ולמטה מחזה דיצירה הקבוע הם נשארים שבורים ולכן אין שם פרצופים דקדושה.
ד. בעת עליית העולמות בבחינה השניה שהיא עליה הא' בשעה החמישית ובבחינה הג' שהיא עליה הב' בין הערביים עולים גם מקום העולמות וגם תוכן העולמות שהם הפרצופים מחזה דיצירה ולמעלה לאצילות.
ה. המקום הזה של ט"ז ספירות ממלכות דאצילות עד חזה דיצירה נשאר ריקני ללא קדושה וללא קליפות והוא תחום שבת ומחזה דיצירה ולמטה שהם י"ד ספירות הוא מדבר הקבע של הקליפות שאין שם קדושה ואת כל ההארה חומסות הקליפות.
ו. לאחר חטא אדם הראשון נפלו העולמות והתערבבו עם מדור הקבע של הקליפות מטעם התכללות זו גם למעלה מחזה דיצירה ובאופן פרטי בכל אחת מהבחינות יש מדור קבע של הקליפות.
ז. מלאחר החטא לא ניתן יותר לעלות את חיצוניות העולמות אלא רק את פנימיותם ולכן צריכים לקבל כמצב שמה שמתקן זה לא המצב אלא רק הפנימיות והיא זו שצריך לשים עליה את דגש ואת הכלים לתיקון.