בשיעור הקודם אמרנו שמהי מחצבת הנשמה ? היא רצון לקבל מלא באור. היא לא רק אור. היות והיא רצון לקבל אז אחרי הצמצום, כשנפרד ממנה האור נשארה רק רצון לקבל שהוא בשינוי צורה מן האור ואז נוצר הבדל בין הרצון לטומאה לרצון לקדושה- שהוא רצון לקשר- כלי דאור חוזר. וזה כל ההבדל בין צד הטומאה לצד הקדושה היום למדנו:
יוצר אור ובורא חושך
ישנן ב' המשכות
א- כל המושכלות הנעימים– כולם כלולים בו ית'
ב- כל המושכלות הבלתי נעימים – באו מהחושך ובאו בהמשכה בלתי ישרה
השורש לכל הסבל הוא מה שברא יש מאין.
כלל- בהיותנו ענפים הנמשכים מאינסוף אז מה שבשורשנו- התענוג והמנוחה והחכמה נמשך ממנו בהמשכה ישרה מה שאינו בשורשנו- לטורח וליסורים- למשל תנועה- שאלות- חסרונות- אני מרגיש שחסר לי אני סובל. כשאני עייף, רעב, לא יודע....
כל זה למה? מגיע אלי מכיוון שאינו נמצא בשורשנו. לדייק זה- ככה זה נוהג אצלנו בהרגשה שלנו והענף הזה נובע מב' צורות והתיקון של זה שאם נייצר צורה גם ברצון לקבל אבל עם צורה של בעל מנת להשפיע נוכל לקבל. בעל הסולם אומר שאם לא היה בורא את הרצון לקבל- לא היתה בריאה
יש שלמות תלויה של הרצון לקבל ובלתי תלויה- של האור אם הגוף רוצה להיות אור אינו יכול וסובל הרצון רוצה שלמות כמו האור ויכול לקבל אבל צריך להיות בדבקות כל הרצון לקבל יש בו שלמות אבל הוא תלוי בדבקות שלו באור- זוהי שלמות תלויה
סיכום קצר
1. הנשמה היא רצון לקבל מלא באור אבל זה מה שמבדיל את הנשמה מהכל, מהבורא
2. כל ההבדל בין חלק הטומאה לקדושה האם אני מקבל את האור בכלי דאור חוזר או בפרטיות שלי ?
3. כל המוחשות והמושכלות הנעימות שבעולם נמשכים יש מיש בסוד יוצר אור
4. כל המוחשות והמושכלות הבלתי נעימים שבעולם נמשך יש מאין בסוד בורא חושך בהמשכה בלתי ישרה מאיתו
5. מה שנמצא בשורשנו הוא לנו לתענוג מה שאינו נמצא בשורשנו יהיה לנו לטורח וליסורים
6. הבריאה שהיא רצון לקבל למרות שכל היסורים באים ממנה, מחויבת להיות אבל יחד עם זאת ממנה יבוא כל הטוב אם נדבק בבורא.
7. ישנה שלמות בלתי תלויה שהיא של הבורא ושלמות תלויה של הנברא.