תלמוד עשר הספירות חלק ט"ו | שיעור 37 | א'תשנט-תשס
א. חזרנו על ג' הנקודות שלמדנו בשיעור הקודם, מדוע יש ב' ימים דראש השנה, מדוע צריך תקיעת שופר גם ביום השני הרי היתה התעוררות גם ביום הראשון, ומדוע יום ראשון נקרא דינא קשיא ודינא רפיה הרי שניהם זה השלמת כלים.
תשובות: ב' ימים דראש השנה: היות וביום הראשון ננסרה רק הפנימיות דהיינו רק בחינת הכתר ורק נוקבא הגדולה וזה רק דבר כללי לכן צריך היה את יום הב' כדי שאפשר יהיה לתת גם את הפירוט שהוא צד העבודה ולא רק התעוררות כללית, צריך ב' תקיעות שופר שזה התחדשות ההתעוררות ולכן יום הראשון נקרא דינא קשיא היות וטבע הנוקבא הגדולה מתהפך מחסדים מכוסים שיש בהם שלמות לחיסרון אבל נוקבא הקטנה היתה כבר בחיסרון קודם לכן הדין שלה הוא דין פחות קשה כי כבר היתה בדין.
ב. בשיעור זה למדנו בעיקר את המושג שמאלו תחת לראשי.
ג. שמאלו תחת לראשי מתבטאת בשתי מקומות: בהיכל אוא ולאחר ירידת זו"נ למקומם בסדר המדרגה.
ד. כאשר עלו להיכל אוא אזי אוא התחלקו שאבא קיבל את כל צד הימין הנקראים חכמה ועיטרא דחסד ואמא קיבלה את כל צד השמאל הנקראים בינה ועיטרא דגבורה.
ה. כאשר עלו למעלה הז"א מקבל מאבא חכמה ועיטרא דחסד והנוקבא מקבלת מאמא בינה ועיטרא דגבורה.
ו. כאשר יורדים למקומם מקבלת הנוקבא מהז"א גם בינה ועיטרא דגבורה שהם חיבוק השמאל לצורך השלמת כלים עד יום הכיפורים.
ז. לסיכום נאמר שחיבוק השמאל הוא נתינת התפקיד לנקבה והיחודיות שלה שהיא ההשתוקקות שאותה היא צריכה לתת ליחד, כמובן שההשתוקקות צריכה להיות לטובת היחיד וזה היה תפקיד חיבוק השמאל, ולא לעצמה אחרת זו תהיה קליפה.