תלמוד עשר הספירות חלק ט"ו | שיעור 36 | א'תשנז-תשנח
1. בשיעור זה למדנו על הצורך ב ב' ימים לראש השנה וכן בתקיעת שופר נוספת בראש השנה ביום הב' למרות שכבר היתה התעוררות ביום הא' .
2. ביום א דראש השנה ננסרת הנוק' שמחזה ולמעלה שבה היו חסדים מכוסים והרגישה שלמה ובנסירתה היא צריכה לצאת מטבעה ולקבל חסרונות שמוציאים אותה מהשלמות שלה ולכן הדין הוא דין קשה.
3. תקיעת שופר ביום זה נועדה ראשית להמליך את המלך על הרצון דהיינו את בינה, וב' כדי להתעורר למקום שצריך לעשות עבודה, שהשלמות הזו של חסדים מכוסים היא שלמות זמנית שעדיין לא מקיימת את התכלית הנרצית לקבל את האור חכמה בשלמותו.
4. ביום ב' שמקבלים השלמת כלים במקום של מחזה ולמטה ששם הנסירה הב' צריך שוב תקיעת שופר כדי להתעורר לעשות את העבודה ולא רק לבוא למקום שצריך לעבוד כמו שהיה ביום א' וזה נקרא התחדשות ההתעוררות.
5. ביום ב נקרא דינא רפיא משום שלמטה מחזה ממילא היה טבע של חוסר שלמות והידיעה שצריך לעשות עבודה. לכן התוספת הוא לפי אותו הטבע זה אמנם דין אבל פחות קשה מיום א'.
6. מיום ג' ואילך אין צורך בתקיעת שופר היות וזה רק עוד פרטים של יום ב' שכבר יש את העבודה לפרט ולראות את פרטי העבודה שצריך לעשות וזאת עד יו"כ שאז נצטרך בסוף יום הכיפורים להתעוררות חדשה גם לקבל את התודעה המאפשרת לקבל את האורות שנראה שלא די בהשתוקקות של השלמת כלים.