תלמוד עשר הספירות חלק ט"ו | שיעור 31 | א'תשמז-תשמח
א. בשיעור זה למדנו על נסירת הנוקבא שביום א' ננסר רק הכתר שלה והיות והכתר משוייך עדיין לנקבה שמחזה ולמעלה שהיא לא נוקבא הנפרדת על כן נחשב שהיא לא ננסרה ביום א'.
ב. מיום ב' ואילך כל יום ננסרת עוד בחינה של עוד ספירה מעשר הספירות שלה דהיינו שמקבל את האח"פ של אותה ספירה לטובתה לבניית הגדלות שלה.
ג. מלכות הזו שנבנית על חסרונות שהוא כנגד לב האדם היא קשה בתחילתה ורכה בסופה כפי הכתוב יהי שם ה' שהיא המלכות מבו רך מ"ב היא בחינת קושי בתחילתה ורך- רכה בסופה.
ד. מצד השקפה על האדם לראות בלימוד זה שכאשר רוצה לעבור תהליך של גדלות לקבלת אורות ככל שהקושי בתחילה הוא יותר גדול אבל הוא יכול לשאת אותו ולא לבגוד בעליונו אזי קומת מדרגתו כאשר יקבל את ההארה תהיה גדולה יותר, ככל שהדורות הולכים ופוחתים מחלקים להם את העבודה למנות קטנות יותר.
ה. מביא האר"י הקדוש שישנה בזוהר בעניין זה בין הכתוב בפרשת תצווה בסיפרא דצניעותא ומראה שאין סתירה בין הדברים אלא שכל מקום מדבר מבחינה אחרת, שישנם ארבע בחינות: שנים בז"א מצד ההארה שלו שנותן למלכות, וישנם שתי בחינות בנקבה, מצד דינים שמקבלת מז"א ומצד הדינים שמקבלת בסופם אחרי שהם שלמים. כדאי ללמוד את כל החלוקות באות צ"ב.
ו. לענייננו ולהמשך הלימוד אנו נאחזים ולומדים על פי הכתוב שהיא קשה בתחילתה ורכה בסופה וזה מבחינת קבלת הדינים דהיינו האח"פ מז"א.