לעילוי נשמת יצחק בן שרה

תלמוד עשר הספירות – חלק א עמוד טז

רשימת השיעורים
להרחיב

סיכום השיעור

תלמוד עשר הספירות- דף היומי- חלק א'- שיעור 16

הסתכלות פנימית עמוד י"ז- כ"ח ניסן תשע"ט

 למדנו :

 איך צריך לתפוס את הבורא. שהוא שלם, השגחתו להטבה והיא תהיה תכלית לפעולתו כשנגיע לשלמות.

 השפע מופשט ותלוי במקבל איך יקבלו.

 אנו עוסקים כרגע בנשמה.

 המקובלים נתנו לנו משל שהיא חלק אלוק ממעל שהיא כאבן הנחצבת מהר באבן מקבת.

 שאלה- מה זה נפרד מה זה מחובר? למדנו קרוב ורחוק ברוחניות. השוואת צורה ושינוי צורה.

 עדיין לא תשובה מספקת על הנשמה.

 בעוה"ז הבנו בין בני אדם ששינוי צורה מרחיק ביניהם. השאלה היא איך הנשמה נחצבת/ נבדלת מהבורא?

 התשובה אותה צריך להבין- לנשמה רצון לקבל ולאור אין. כמו שראינו שהאינסוף נבדל מעצמותו כי יש לו רצון לקבל. אם הגדרנו אותו בשם, סימן שיש לו.

 לנשמה יש רצון לקבל. היא אינה אור. יש לה רצון לקבל. יש חשיבות גדולה להדגיש את זה כדי שלא יטעו בזה.

 נחזור לכך שהשפע הוא מופשט והמקבל הגשמי יכול להבדיל לעצמו הטעם שרוצה וזה תלוי במקבל.

 אנחנו מבינים שהנשמה צריכה לייצר צורה נכונה וזה תפקידה.

 כעת מנסים לראות מה עליה לעשות בעולם.

 הבנו שהיא לא אור, יש בה רצון לקבל. היא צריכה לקבל את ההארה.

 בעה"ס שאל שאלה- הרי הוכן עוה"ז שכל מי שמקבל את השפע יקבל ללא בושה. אבל למה את העוה"ז המלא יסורים?

 אין מתאם/קורלציה בין כמות האור הנצחי שמקבלים לעומת העבודה הקטנה שצריכים לעשות כדי לקבלו.

 הנשמה לא יכולה לשלם בשבעים שנה על האור הנצחי. ודאי שתישאר בושה.

 בעה"ס התחיל לענות לנו. אצלו המחשבה והפעולה והפועל כולם דבר אחד.

 סיימנו את השיעור הקודם באמירה שהאדם לא בא לשלם. באנו לייצר אהבה. מהי אהבה? השוואת צורה.

 אהבה אינה חומר. היא צורה. באנו לעשות השוואת צורה.

אות ט' – ענין הצמצום, מבאר איך יצאה מהפועל השלם, פעולה בלתי שלמה. ט) והיינו שהאריך הרב ז"ל בפרקים ראשונים שבספר הזה, בענין הצמצום הא', להיות הענין הזה החמור שבחמורות, כי הכרח הוא, אשר גם הקלקולים וכל מיני החסרונות, המה נמשכים ובאים הימנו ית', וכמוש"כ יוצר אור ובורא חושך, והנה הקלקולים והחושך המה הפך אמיתי לו ית', ואיך אפשר שימשך זה מזה, ואיך באים ביחד עם האור והעונג שבמחשבת הבריאה. כתוב יוצר אור ובורא חושך. הרי החושך בא ממנו. אז האור בא בצורה של יצירה יש מיש והחושך אינו דבר רע כשהוא מורכב עם האור. " ואין לומר, שהם ב' מחשבות מיוחדות זו מזו, שח"ו לומר ולהרהר כזאת, כנ"ל. וא"כ איך כ"ז נמשך הימנו ית', עד לעולם הזה, המלא חלאה יסורין וזוהמא גדולה, ואיך הם מתכלכלים יחד במחשבה היחידה לא יכול להיות שלבורא תהיינה ב' מחשבות סותרות. עדיין נשאלת לנו השאלה- לא מסתדר לנו וגם ברור שאנחנו מרגישים יסורים. איך באו היסורים ממנו?

פרק ב' - ביאור מחשבת הבריאה. תחילה אם יש מעשה, קדמה לו מחשבה. ההתחלה של הכל היא המחשבה. אתה מרגיש שאתה אוהב דבר מה- מאיפה זה מתחיל? מהמחשבה. אם תדע לחזק את המחשבה במודע או תתרגל את המחשבה בתת המודע, תוכל לשנות את התוצאות החיצוניות. לא מדובר על תוצאה גשמית. מדברים ברוחניות. התפשטות ללב . איזה רגש יהיה. אות י' – " ואין לומר, שהם ב' מחשבות מיוחדות זו מזו, שח"ו לומר ולהרהר כזאת, כנ"ל. וא"כ איך כ"ז נמשך הימנו ית', עד לעולם הזה, המלא חלאה יסורין וזוהמא גדולה, ואיך הם מתכלכלים יחד במחשבה היחידה העולם שמופיע מולי הוא גירוי למחשבה לצורך התפשטות ללב של ההטבה השלמה- כל החיים יכולים להכנס לתוך המשפט הזה. כי מה התכלית? והשבות אל לבבך.... אנו רואים פה את נושא הזמן. המקום שאין בו זמן, הוא מחשבת הבורא. הזמן במחשבת הבורא, לא קיים כי זה קורה יחד הכל.

ככל שהזמן רוחני יותר הוא קורה יותר מהר. "ולפי זה מובן, שתיכף בחשבו ית' על דבר הבריאה, להנות לנבראיו, תיכף נמשך ונתפשט האור הזה הימנו ית', בכל צביונו וקומתו וכל גבהם של התענוגים שחשב בהם אדם חושב מחשבה, לא תמיד ניתן לראות את זה. , שכל זה, נכלל באותה המחשבה, שאנו מכנים אותה מחשבת הבריאה, והבן זה היטב, כי מקום שאמרו לקצר הוא. ודע שאת מחשבת הבריאה הזאת אנו מכנים אור א"ס ב"ה. " כלומר ט' ראשונות הנקראות גם מחשבת הבריאה. איננו מדברים על עצמותו. אלא המחשבה היא באינסוף. מה למדנו בפרק ב' אות י'? סוף מעשה במחשבה תחילה. מחשבת הבורא סוף המעשה הוא יחד עם המחשבה. אצל האדם לא כך. אות י"א כותרת- מכח הרצון להשפיע שבמאציל, נולד בהכרח הרצון לקבל בנאצל. והוא הכלי, שבתוכו מקבל הנאצל את שפעו כמובן שאין רצון לקבל במאציל. כל ראש הוא מאציל. הכרח שיהיה גוף הנאצל מאותו ראש. כי אפשר היה לחשוב פה, מזה שהוא רוצה להשפיע, אין לו ברירה אלא שיהיה רצון לקבל. אבל המדובר הוא שמכח המחשבה של רצון להשפיע יש בכח רצון לקבל. יא) וזהו, שאמר הרב ז"ל, שמתחילה היה אור א"ס ב"ה ממלא את כל המציאות. פי', כיון שחשב השי"ת, להנות את הנבראים, והאור התפשט ממנו, ויצא מלפניו, כביכול," המושג יצא הוא יש מאין. והאור מתפשט מהמאציל ולא יוצא. לכן אומר בעל הסולם כביכול. מה זה כביכול? אם אני מסתכל מלמטה על כך שיש כמה מקומות, אז יצא מלפניו. "תיכף הוטבע באור הזה, הרצון לקבל את הנאתו. ותשפוט ג"כ, שזה הרצון, הוא כל מדת גודלו של האור המתפשט, כלומר, שמדת אורו ושפעו, היא כפי השיעור שרוצה להנות, לא פחות ולא יותר. " מעצם זה שהבורא רוצה להשפיע- אתה רוצה להיות מאושר. מצד האמת כמה הרצון לקבל הוא גדול? לפי מידת רצונו להשפיע. כי הרי הוא בכח לפי כמה שרוצה להשפיע. " ברוחניות, אשר הרצון של קבלת השפע, הוא המקום של השפע, והשפע נמדד במדת הרצון." על כן מכנים מהותו של הרצון לקבל בשם מקום על דרך משל. מקום הוא מושג מופשט. בגשמיות מקום תופס אורך, רוחב, עומק.... ברוחניות זה רצון לקבל. מקום הוא בחינת הכמות זמן בחינת האיכות. בעה"ס אומר שנתן לנו דוגמה גשמית הבאה לדבר לא על מקום גשמי. נותן משל נפשי כדי שתבין שגם ברוחניות זה ככה הרצון לקבלת השפע, הוא המקום של השפע והשפע נמדד במידת הרצון.

סיכום

1. חזרנו על כל מה שלמדנו עד כה. על הבורא אחד יחיד ומיוחד. השפע מופשט ועל הנשמה.

2. הארכנו והסברנו שהנשמה היא רצון לקבל.

3. לנשמה תפקיד לקבל את השפע ולכן צריכה לייצר צורה של אהבה כדי לקבל את השפע. בשביל מה העוה"ז? כדי להתייגע. לא כדי לשלם. כדי לייצר צורה של השוואת צורה עם הבורא ובזה נתגבר על הפגם של בושת הפנים.

4. אצל הבורא- אינסוף. הכל קורה בבת אחת. אשר אותה מחשבה יחידה של הבורא להיטיב לנבראיו היא הכל....

5. רוצה להוציא אותנו מאיזשהי טעות שעלולה להיות מחשבה שכל הקלקולים קיימים באינסוף.... אז הכל בא ממנו. אז אולי היינו חושבים שיש לו שתי מחשבות טוב ורע. הרי ברור שלא כך .

6. מהי מחשבת הבריאה? סוף מעשה במחשבה תחילה. מחשבת הבורא היא ללא זמן. זמן מודדים מהרעיון עד התוצאה.

7. רעיון מוליד פעולות- רעיון בא לידי יישום. מבחינה רוחנית צריכים להגיע להרגש שלם של התענוג שהבורא רצה להיטיב.

8. צריך את העוה"ז שיש בו זמן עד שהאור יגיע למקום שהוא הרצון לקבל.

9. מהו המקום- מאיפה הגיע לנו הרצון לקבל? זה נמצא בפוטנציאל. נמצא שם מישהו שיקבל את ההטבה.

10. לכן כשהבורא רצה להנות לנבראיו, בכח הזה טמון כבר הרצון להיות מאושר. הרצון לקבל הוא הרצון להיות מאושר...

11. נתן לנו פירוש של מהו מקום ומהו זמן.

א. זמן- מספר חידושי צורה שיעבור בין הרעיון לבין התוצאה.

ב. מקום – היכן שמתקבלת התוצאה. סיכום בנקודות:

א. תפיסת הבורא שפע ונשמה רצון לקבל.

ב. למה הנשמה באה לעולם הזה? כדי להתגבר על הבושה, על מתנת חינם. בושה אינה דבר רע. בושה היא שאני רוצה להרגיש שווה.

ג. תשובה זו לא פותרת לנו את הקושיה על כך שאנחנו עובדים 70 שנה ומקבלים נצח. לכן נבין שבאנו למשהו אחר, לא כדי לשלם. באנו לייצר צורה של השוואה.

ד. היום בשיעור למדנו: מהיכן יש יסורים וגרעונות? מהבורא? לא

ה. ביאור התשובה- אצלו אין זמן. הרעיון המחשבה, הפעולה, הפועל, הדרך והתוצאה הכל יחד.

ו. אצל הנברא הוא צריך לעבור את התהליך .בדרך עובר יסורים כי הזמן אצלו שונה.

ז. הרצון לקבל, דהיינו להיות מאושר שיש בנברא, נמצא בכח, ברצון להשפיע שיש בבורא.

ח. גודל הרצון להיות מאושר הוא כגודל השפע שרוצה להשפיע לנו בצורה אינסופית דהיינו אי אפשר להיות קטנים...

ט. בארנו ב' מושגים- זמן- מספר חידושי הצורה מהרעיון עד התוצאה. מקום- הרצון בו מתקבלת התוצאה. בסופו של שיעור זה נשאלו מספר שאלות שלא שוכתבו.

סיכום מקוצר

שאלות חזרה

שאלות חזרה עמוד טז, הדף היומי בתע"ס חלק א':

1. מהי התכלית של הבורא בבריאת העולמות? 2. מדוע חייב לומר שישנה תכלית? 3. מדוע תכלית הבריאה היא לכאורה בסתירה לקיום העוה"ז? 4. מהי ההגדרה והסברה של העוה"ז? 5. מה תפקיד העוה"ז ומה התכונות שקיימות בו המאפשרות תפקיד זה? 6. מדוע למרות העבודה בעוה"ז לכאורה אין פתרון לבעית הבושה? 7. מה ההבדל המהותי בין תפיסת הבורא לתפיסת הנברא? (אות ח')

מסך מלא