תלמוד עשר הספירות חלק י"ד | א'תקפז-תקפח | שיעור 48
1.בשיעור זה למדנו ב' נושאים נושא אחד מקור הארת הדעת של ז"א נושא שני ההבדל בין דעת דז"א לדעת דנוקבא
2. מקורו של הדעת דז"א הש"ת דחג"ת דא"א שהם ב' כיתפין שלשם עולה ז"א בעיבור ומשם הוא יונק וכשנולד ויורד למקומו לוקח גם הארה זו
3. יוצא מכך שהארת הדעת של ז"א היא ממקור גבוהה דהיינו מא"א אמנם דרך ש"ת דחג"ת דאו"א שהם ב' כיתפין אבל הם מקבלים מא"א
4. בנושא הב' הבדלנו בין דעת דז"א שבו הגוף עולה לראש לבקש דעת בעוד שבנקבה אין הדבר כך
5. להבדל זה למדנו ב' טעמים
6. טעם ראשון היות וז"א הוא העיקר שעולה לאו"א בסוד דעת המזווג הנושא להארת חכמה בעוד שהנקבה רק משמשת בבחינת או"ח בלבד לז"א
7. טעם הב' עיקר הנוקבא זה המסכים שלה שדוחים חכמה בבחינת צר וקצר ועל כן אינם חשובים דיים שיתמשכו מגוף לראש ורק ז"א הנושא האמיתי להארת חכמה ששורשו באו"י בו יש את הכח לעלות לראש ולבקש דעת
8. כאשר אדם מפעיל את נקודת הזכר מבקש דעת ולימוד כשמפעיל את הנקבה שבו מבקש תענוג והנכון ביותר לבקש את שניהם בבחינת שיהיה דעת ותענוג