תלמוד עשר הספירות - חלק י"ד שיעור 20 | עמודים אלף תקלא-תקלב
1. הבן נולד מבינה הוא בחינת האות ואו שיש באות ה' הראשונה דשם הויה.
2. ואו זה כשנמצא בבינה הוא חסר ראש דהיינו חסר עצמאות שהוא בבחינת אוכל מה שאמו אוכלת ומשתמש במסכים של האם, שבמצב זה נמצאת פב"פ עם אבא במדרגת חכמה.
3. לצורך לידת ז"א נפרדים אוא' והיא יורדת למצב של חוסר שלמות הנקרא רובצת וזאת כדי להניק את בנה.
4. במצב ההיפרדות מאבא מתאפשר לישסו"ת להניק את ז"א כדי לתת לו כוח של מסכים לטובת מצב הקטנות שלו שאם לא כך היה טובע באורות דגדלות שיש לה לתת לו ולא יכול היה לעמוד באורות אלו ולכן זה תיקון גדול, ירידת ישסו"ת למקום של חוסר שלמות.
5. במצב יניקה זו נקראת ישסו"ת "מם" סתומה היות ומלבישה על בחינת נהי"ם של אוא' הכוללים שהם ד' ספיורת זאת לעומת אוא עילאין שמלבישים על חבד חגת בסוד "סמך".
6. אוא' עלאין שמקבלים תיקון של חסדים מכוסים נמצאים עדיין במצב השלמות ורק ישסו"ת שהם למטה מחזה דא"א יצאו מראש אפילו דנשמה וכאמור אודות בנה ז"א כדי להניקו.