בעמוד נ"ט אנו אומרים שכיוון שהבחינה הד' היא עיקר כלי הקבלה וג' הבחינות הקודמות לה אינם כלי קבלה על כן בצמצום שהיה על בחינה ד' הסתלק האור גם מג' הבחינות הקודמות (הגורמות) לה.
וקשה, הרי לאחר הצמצום המשיך הנאצל אור בבחינת הקו המתפשט רק לג' הבחינות ולא לבחינה הד' המצומצמת, ואם ג' הבחינות אינם כלי קבלה — איך אפשר לקבל בהם אור?
ישנה מחלוקת בין ב' רצונות בנברא: רצון אחד — לקבל את כל האור (אפילו בבחינה הד'), ורצון שני — להגיע לייתר דבקות. על כן, כשהאור מגיע לנברא — עומד כנגדו המסך ומונע ממנו בתוקף להיכנס לבחינה הד', ומכך נובע "אור חוזר", כלומר רצון חדש מורגש בנברא — לקבל מתוך אהבה לנותן האור ולא מתוך רצון אנוכי (כפי המורגש עתה בבחינה הד').
מעתה "האור החוזר" הופך להיות כלי קבלה חדש במקום הבחינה הד'. בעצם נבנתה תודעה בראש שאת האור שנקבל בגוף נקבל מתוך קשר של אהבה.