שיעור 37 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ז'

סיכום בנקודות עמוד תקנ"א – י"ב ניסן תש"ף בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני 1. בשיעור זה אנו מבקשים להבדיל בין או"א במצב הקטנות למצב הגדלות. 2. במצב הקטנות היה לאו"א אח"פ מכח הבינה שהיה להם מהתכללות של הזכר שהוא ב' דהתלבשות. 3. הגדלות ניתנ בתור תוספת על ידי העלאת ביקוש מיסוד דא"ק. הביקוש התאחד עם מצב הקטנות ונהיה ראש אחד של גדלות כאשר הגדול היה חשוב יותר מהקטן. 4. לאחר השבירה ירדה חשיבותו של הראש דגדלות, שהרי פעולתו גרמה לשבירה. כתוצאה מכך נפרדו הראשים של הקטנות והגדלות, הראש, שמבטא את הגדלות, שהם האח"פ, ירדו לגוף ובראש חזרה לשלוט הקטנות דהיינו גלגלא ועיניים. 5. ממהלך זה הקטנות הפכה להיות חשובה יותר מהגדלות. 6. האח"פ של הראש ירדו לבחינת גוף, דהיינו הרצון או המחשבה שהיא ההשקפה, ירדה לבחינת גוף ולא נאבדה ויתרה מכך נתמכה על ידי החפץ חסד שבראש דקטנות שנשאר בזיווג. 7. אור הזך של הרשימה עלה והתלבש בכלים החדשים של הראש שעלו לגוף בסדר של ג' קוים היות והיו מתוקנים אותם כלים בחפץ חסד כפי הראש. 8. מבחינת עבודת נפש רואים אנו שנכון לבנות את עצמנו עם יסוד חזק של חפץ חסד שיש בו כח שלא נשבר גם אם לא מקבלים את רצוננו וכאשר באה גדלות ונשברת יש כח לתמוך באותה השקפה שאף שיורדת לגוף לא נעלמת אלא נשמרת על ידי אותה קטנות ואף הרשימות שעולות אליה מאפשרות בעתיד שנעורר שוב את מצב הגדלות הזו לאט לאט כדי לקיים אותה כראוי.