שיעור 14 – תלמוד עשר הספירות – דף היומי – חלק ו'
סיכום בנקודות עמוד תי"ג-תי"ד – כו טבת תש"ף
בית מדרש הסולם – שיעור מאת הרב אדם סיני 1. פרצוף הנקודים מתנהג עפ"י אותם חוקים שיש בפרצופים הקודמים שבהם וגם בו ישנם ב' זיווגים בראש – זיווג דזכר וזיווג דנקבה.
2. לאחר הזדככות כל פרצוף עולות רשימות עם המסך של בחי' התלבשות שהוא צד זכר ובחי' עביות היותר קטנה מהפרצוף שממנו הזדכך, שהיא צד הנקבה. למשל: הרשימות העולות עם המסך דטבור דגל' הן ד דהתלבשות (בחי' זכר) וג' דעביות בחי' נקבה.
3. כפי שמגל' נשאר ד'ג' ומע"ב נשאר ג'ב' – כך מס"ג נשאר ב'א'.
4. זכר לבד לא יכול לעשות זיווג אלא אם כן הנקבה מסייעת לו ומתכללת בו.
5. מתוך כוח התכללות הנקבה בזכר, היא קיבלה הארה מהזכר, ולכן בזיווג הנקבה גם יהיה את בחי'' הזכר, רק לא כעצם אלא בחי' הארה.
6. גם הזיווג זכר בעולם הנקודים וגם זיווג הנקבה הם על ב'א'.
7. זיווג דזכר אינו מתפשט לגוך היות והתלבשות לא מתפשט בגוף וה-א' שיש לו שהיא צד נקבה היא רק התכללות והיא לא מספיקה כדי להתפשט לגוף
8. הזיווג דנקבה גם לא מתפשט לגוף, היות שה-א' דעביות שצריכה לתת את הכוח להתפשטות היא עביות קלושה. ואין בה כח של התפשטות לגוף. (יחד עם זאת מאירה הארת כלים לז"ת דנקודים).
9. את ההארה מקבלים כתר ואו"א משיבולת הזקן, הזכר (דהיינו הכתר) מקבל מאזן שבשיבולת הזקן והנקבה (או"א) מקבלת מחטם פה שבשיבולת הזקן.