הדף היומי בתלמוד עשר הספירות | בית שער הכוונות | עמודים כא-כב | שיעור 11
1. בפרק ד אנו לומדים על היחס בין הקו לעיגול, בדומה למה שלמדנו בחלק ב, אולם כאן מוסיף גם את הקו של צמצום ב.
2. העיגול הוא ביטוי לגילויה של המלכות דאינסוף שהיא מקבל בעל מנת לקבל. כאשר היא יצאה מהאינסוף אז התגלה השינוי צורה שלה מט' ראשונות דאינסוף, שהם הבחירה ביתר דבקות. (מחשבת הבריאה).
3. האינסוף לא נדבק בעיגול ונוצרה הפרדה בין הביטוי של מלכות דאינסוף לביטוי של מחשבת הבריאה.
4. הקו נועד לחבר, דהיינו להדביק בין האינסוף לבין העיגול וזאת ע"י כלי דאור חוזר שיוכל לקבל את האור והוא הנקרא – קו.
5. קו זה יכול היה לחבר את העיגול – שהוא הביטוי של הנברא, עם האינסוף שהוא ביטוי של הבורא בבריאה, אולם רק עד הטבור.
6. לאחר ביטוי זה התפשטו נקודות דס"ג גם למטה מטבור, ובעקבות כך נוצר צמצום ב', ונקודה דעולם הזה עלתה למקום בינה דגוף נקודות דס"ג, ויצרה שם סיום חדש ועיגולים חדשים. והם הנקראים העיגולים דצמצום ב'.
7. גם העיגולים דצ"ב צריכים קו שיחבר אותם לאינסוף שלהם – שהוא עולם א"ק, וזאת ניתן לעשות ע"י משפיע בעל מנת להשפיע, שמי שמבטא אותו הוא א"א.
8. א"א מסתיים בנקודה דעולם הבא ונשאר לנו חלל בין נקודה דעולם הבא לנקודה לעולם הזה.
9. במקום חלל זה נמצאים עולמות בי"ע שאינם דבוקים באינסוף שלהם שנקרא עולם אצילות ולצורך כך צריך קו נוסף שנקרא נשמת אדם הראשון שעליה נלמד בהמשך.