הדף היומי בתלמוד עשר הספירות | בית שער הכוונות | עמודים יא-יב | שיעור 6
1. בשיעור הקודם למדנו על חיצוניות ופנימיות שלבוש והיכל יצאו לבחינת חיצוניות, ושורש, נשמה וגוף הם אלה שנשארו כפנימיות המדרגה.
2. הבנה זו אומרת לנו שכל מה שקורה בלבוש והיכל הם רק גירוי ולא האדם עצמו, והקליפה מבקשת לומר לנו שנשאף ללבוש והיכל והם אלה שיאמרו לנו מי אנחנו, ולכן העולם שנוהג עפ"י הקליפה מגדיל עצמו דרך שאיפות אלו ועל זה מבזבז את עיקר משאביו.
3. בשיעור זה למדנו שני נושאים. הראשון של פנימיות וחיצוניות, השני של יציאת עולם הנקודים שדרכו אנו מבינים את הנושא הראשון של פנימיות וחיצוניות.
4. עולם האצילות הוא הנקרא פנימיות ועולמות בריאה יצירה ועשיה – חיצוניות – היות והם למטה מפרסה ואינם יכולים לקבל את אור החכמה, שאותו אפשר לקבל רק למעלה מפרסה.
5. גם בי"ע שהם חיצוניות מתחלקים לפנים ואחור כאשר בריאה היא צד הפנים, ויצירה ועשיה הם צד האחור.
6. בנושא השני למדנו שעולם אדם קדמות – שהוא בריח התיכון המבטא את הבחירה ביתר דבקות והוא הכלל של כל העולמות התפשט מהאינסוף עד הנקודה דעולם הזה, שהיא במרכז עולם העיגולים.
7. הפרצופים הראשונים שהלבישו וגילו מחשבה זו הם גלגלתא, ע"ב וס"ג שהתפשטו רק עד הטבור.
8 נקודות דס"ג שזה בחינת התודעה התפשטה גם למטה מטבור דא"ק ואיפשרה בשל כך את נקודת המגע של הרצונות שלמטה מטבור עם הבחירה ביתר דבקות, וע"כ עם העבודה הנצרכת במקום זה.
9. הירידה למטה מטבור גרמה לצמצום ב' שבה מלכות עלתה לבינה דגוף הנקראית תפארת, והרשימות שעלו בעקבות כך מנקודות דס"ג לראש הס"ג העלו אינפורמציה שהפרצוף הבא צריך לצאת בצמצום ב.
10. עולם הנקודים שיצא לאחר ס"ג יצא בקטנות וגדלות והוא שהגדיר את חציית המדרגה ויצר פנימיות וחיצוניות כפי שלמדנו בנושא הראשון.