למדנו בשיעור הקודם שיש הבדל בין רשעים לצדיקים. מה ההבדל?
רשעים פועלים רק לקבל לעצמם. אחרי שנגלה עניין הגוף הם פועלים את רצון הגוף. הם לא פועלים את האידאה שלשמה התגלה להם הגוף.
הגוף התגלה ואז הרשעים, מה עושים? רוצים לקבל את האור בגאווה גדולה. הם אומרים: אם אני רצון לקבל- אם הגעתי לנקודה של העולם הזה- אתלונן.
ואם כבר אקבל את השפע אגיד- זה שלי אני גדול. אז מה לעשות? אומר בעל הסולם- הצדיקים עושים אחרת- עובדים בענווה למען הכלל. אני צריך לעבוד לכן איני יכול להתלונן שחסר לי. לכן צריך לראות שאם בן אדם רוצה להרגיש משמעותי בחיים זה לא על ידי שרוצה. אלא אם רוצה להרגיש משמעותי יראה מה התפקיד שלו ביחס לכלל. אני רוצה משמע אני קיים. זה טבע הבריאה. אלא העבודה בבריאה היא שאני יש לי תפקיד ביחס לכלל וזה נותן לי את המשמעות האמיתית. אני עובד וזה לא שלי.
תסתכלו בהיסטוריה האנושית כולה- כל מי שעבד רק למען עצמו ירד מטה מטה. אז רשעים בחייהם נקראים מתים, צדיקים באים לעשות עבודה לטובת הכלל. עד לפה בשיעור הקודם- היום למדנו שאנחנו רוצים להבדיל בין הבורא לנברא. הבורא- תפיסת האינסוף – שם מוצגת מחשבת הבריאה. שהיא להנות לנבראיו וזה שונה ממחשבתנו. מחשבתו היא יחידה ומקפת את כל המציאות בבת אחת ללא גילוי של פרטים נפרדים. היא מורכבת מפרטים רק שאינם גלויים. וכח הפועל הזה נמצאת בנפעל. כי מה שהוא אצלו מחשבה זה חייב להתקיים בנו – אנו חייבים לקבל את ההטבה השלמה. הבורא חשב ובנו זה נפעל. יש פועל פעולה ונפעל.
אז כח הפועל שמתראה בפעולה יפעל בנפעל. זה חייב להתפעל בנפעל. לכן צריכים לראות שצריך דרך להגיע למציאות זו שיצאנו למציאות נברא שאני מרגיש שחסר לי, בעיקר חסר לי. ומה אתה עושה אם חסר לך? האם אתה מתלונן כי חושב גוף ? כשאתה חושב באתי לעבוד- זה נקרא עול מלכות שמיים – אני יכול להיות עובד. אם באתי להנות- העיקר שנהנה- זה בא משורש שהוא אמיתי. שהבורא ברא כדי להיטיב לנבראיו אבל לא להתבלבל.
מה צריך לעשות? צריך לייצר את הגילוי של השוואת הצורה של היחד. זה התפקיד שלי. כשאקבל את השפע צריך לקבלו בענווה כמו משה. אם עושים עבודה זו אז משווים את הכלים ליוצרם. אנחנו עושים את התנועה לאינסוף וחזרה. מתחתית הגילוי של הרצון- פה נתנו לי את הקמח- תעשה ממנו לחם טעים. מי יאכל את הלחם ? החברים יאכלו את הלחם . אני רוצה משמע אני קיים. לא . צריך לשאול- מה התפקיד שלי ביחס לכלל? כל הזמן . רשע אם לא נותנים לו- יכול להיכנס לדיכאון או להתגאות. זו תנועה מפחידה אצל הרשעים. כשמקבלים את השפע אם אני כזה גדול מגיע לי . לא אכפת להם אפילו לגנוב. רוצים הרגשה . לא מעניין אותם כלום. רוצים תענוג ואם לא מתרגזים.
לנו ניתנו תורה ומצוות ודרכם יכולים לעבוד בצורה של נשמה. נקודה נוספת שלמדנו- מלכות דאינסוף פירושה שלא עושה סוף. כלומר בטיבה שלמה ולא חסרה. למה מרגישים את חסרונה? כי יצאנו לגלותה. שם באינסוף לא עשתה המלכות סוף. אנחנו צריכים לגלות מצידנו. עובדים בדרך של כלל. שואלים- מה באתי לעבוד? ואז אומרים והכלל יקבל את זה. כמעט התאבדות נראה אבל זו העבודה. איך עושים את העבודה ומה פירוש העבודה. זה בשיעור הבא בע"ה.
סיכום קצר-
1. דיברנו על ההבדל בין רשעים לצדיקים . רשעים רוצים לקבל אך לעצמם וצדיקים כדי להשוות צורה.
2. מחשבת הבורא שונה ממש הנברא. בכך שמחשבתו של הבורא מקפת את כל המציאות באחדות גמורה עד גמר תיקון.
3. מה שהוא אצלו רק מחשבה יהיה בנבראים חוק בהכרח - חייבים להיות מאושרים.
4. מחויב בתור נבראים שיהיה בנו חיסרון
5. כל היסורים מגיעים מכך שמתייחסים בצורה גופנית לחיסרון. מתלוננים במקום לעשות עבודה.
6. כל העבודה שלנו בתו"מ זה להשוות צורה ואז ראויים לקבל את שפעו עד אין קץ
7. מלכות דאינסוף היא שלמה זהו שאומר שהבריאה היא שלמה ורק הצמצום נתן לנו אפשרות שגם נרגיש את השלמות הזו אם נעשה את העבודה.