הדף היומי בתלמוד עשר הספירות | חלק ט"ז | עמודים ב' אלפים י"ט-כ | שיעור 67
1. בשיעור זה למדנו שתי נקודות עיקריות: נקודה ראשונה מהי הטומאה או הקליפות דעולם אצילות הרי שכתוב לא יגורך רע. נקודה שניה: היכן נמצאות הקליפות? בתחתית המדרגה או בחיצוניות המדרגה.
2. בעולם אצילות יש רק שורש לקליפה ולא קליפה בפועל.
3. שורש פירושו ראש והיות וכח הפרסה שהוא כח הדין פועל ממקום הימצאו ולמטה, אולם יש השראה ממנו גם ממטה למעלה. ע"כ אנו רואים בעולם אצילות שורש לקליפה כפי שראינו שורשי כלים בראשים של הפרצופים.
4. במצב עליה זו"ן נמצאים בראש דאצילות ובירידת המדרגה האח"פ שלהם נופלים לגוף דאצילות שהוא למעלה דפרסה בעוד שזו"ן שבמקומם הקבוע כאשר יורדים ממדרגתם אז האח"פ שלהם יורדים למטה מפרסה, והיות ויש יחס שווה ביניהם ע"כ אותם אח"פ שנשארות בעולם אצילות המה נקראים שורש לקליפות הנמצאים בבי"ע.
5. הנושא השני דן בב' מובאות בכתבי האר"י שאחת מהן אומרת שהקליפות הנמצאות מסבבות את המדרגה והאחרת שהם בתחתית המדרגה. אומר בעה"ס אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
6. לאדם ב' תפיסות: תפיסת העולם ותפיסת עצמו דהיינו ההתייחסות למה שקורה. ישנן קליפות ם כנגד תפיסה שגויה כלפי המציאות שלו שרואה אותה בגדרים של זמן ומקום באופן מעוות. תפיסה שניה של ההתייחסות של האדם למה שקורה שהעיוות בה היא שהוא רוצה לקבל רק לעצמו במקום להסתכל על התפקיד שלו כשליח של רצון ה'.
7. מבחינת עבודת ה כאשר אדם חושב ומדבר רק בסיפורים ובמיוחד על העבר – זה הקליפות המסבבות את האדם שהיא תפיסת המציאות שלו. כאשר אדם מדבר על עצמו הן הקליפות שבתחתיתו. כנגד זה יש לו לאדם לדבר על הרעיון המונח במקרה ועל דברי הבורא לנבראיו בדרך התורה הקדושה.