תלמוד עשר ספירות חלק א' ב' ניסן תשע"ט בהמשך לשיעור של אתמול, שבו דיברנו על מציאות בכח ובפועל, אני מזכיר שבהקדמה לספר הזוהר, מדבר על שלושה מצבים. אינסוף, שיתא אלפי שני וגמר תיקון.
איך אנחנו עושים עבודה בחיים? מסתכלים על המצב השלם באמונה, מנסים להגיע אליו.
כמו פאזל- למה עושים לנו את זה? למה מפרקים לנו את הבריאה? כדי שנלמד לחבר מחדש את הפאזל. כדי שנלמד לחבר.
הוא אומר לנו - דעו לכם יש תמונה פאזל שלמה. עליכם להרכיב את כל הרצונות שיש לכם בחיים.
באינסוף - היה אור ממלא את כל המציאות. כלומר, צריך להגיע לאושר אינסופי. רק יש דרך לעשות זאת.
אנחנו לומדים בעיקר מה היה באינסוף. מה היתה התמונה באינסוף. בשביל מה זה חשוב?
כשכתוב מקום פנוי הכוונה למקום פנוי לתיקונים.
כשיש לנו מקום פנוי מאור, דהיינו הרגשת חסרון האור, אין אנו צריכים לרצות את המילוי, את האור. עלינו לשאוף לתקן את הצורה.
באופן טבעי אדם מחפש מילוי. אך לא המילוי הוא הרצוי אלא תיקון הצורה. האור יבוא כלוואי כפי שהסתלק כלוואי.
אם אתה נותן הכל לצד השני, אתה לא נותן לו מקום לבוא לביטוי. זה נכון בזוגיות, בחינוך, חברות וכו'. אני או כל תחתון לא יכול להוסיף כלום על שלמות הבורא.
יש חוק גדול שתבין בו הכל. כל תחתון הוא מחצית מהעליון- הוא אף פעם לא יכול להשיג את כל העליון. אין לנו מה להוסיף על מצב הא'. הוא שלם. נתהווה מקום של חיסרון. מקום פנוי לתיקונים.
אם אתה מרגיש חיסרון, מחלה, צער- למה כל זה? באו לגרום לך לתקן. זוהי כל ההתייחסות שלנו.
תראו כמה מעצים זה- קרה לך דבר שמורגש כחיסרון- משמע- לתקן.
את מה לתקן? להחזיר את האור? לא. לתקן את הרצון כדי שיחזור האור.
כתוב- בל תטעה שבמקום גשמי הספר מדבר. מהי הכוונה?
שברוחני אין העדר והבחינה הראשונה בבחינת עיקר הא' שהוא השלמות לא נעדרת.
לא מדובר בגשמיות- אלא יש אור רוחני המכונה כן.
יש ב' בחינות אור בכל פרצוף שלם, המכונים אור דחכמה, ואור דחסדים
כל פעם שכתוב אור דחכמה- בשבילנו זה סימן שמדברים איתנו על רצון לקבל.
אור דחסדים - של חסדים. חסד זה השפעה. הכוונה שיש ב' סוגי כלים. יש כלי לאור חכמה וכלי לאור דחסדים. הכלי שהוא רצון להשפיע, האור שיתקבל בו הוא אור דחסדים שהוא אור של שמחה. ההתכללות. הכלי שהוא רצון לקבל, האור שיתקבל בו הוא אור דחכמה שהוא אור של חכמה. העצמות. עצם הדבר.
הרצון שלנו בנוי משניים - צד הבורא שבנברא - אור שבא על הרצון להשפיע - התכללות – בנפש נקרא תענוג (כנגד השבת). צד הנברא שבנברא- אור שבא על הרצון לקבל- עצם – בנפש נקרא שמחה (כנגד המועדים) היינו יכולים לחשוב שהיות שהבורא גדול יותר צד הבורא גדול יותר, הרצון להשפיע גדול יותר אבל העצם הוא תמיד הגדול יותר מההתכללות.
בא"ס לא היה אויר ריקני, היינו לא היה חסדים בלי חכמה, כי לא היה השפעה מבלי אפשרות לקבל את החכמה. גם חלל לא היה – חלל זה עצם הנברא, שלא היה כלי פנוי מתענוג. חוץ מהרצון לקבל, שהוא עצם הנברא, הכל מגיע מהבורא. כל מה שבא מבחוץ נקרא אור. לכן כל העבודה הפנימית, עבודת הנפש היא על הנקודה של הרצון – אם אני רוצה משמע אני קיים וכל מה שנברא הוא רצון אז תתקן את הרצון ותקבל את האור. יש חיוב לרצות נכון, מה זה לרצות נכון? נדבר מזה בהמשך.