הדף היומי בתלמוד עשר הספירות | חלק ט"ז | עמודים א'תתקסה-תתקסו | שיעור 40

1. לאחר חטא אדה"ר מבאר לנו הכתוב את הרמה של כל עולם שמהווה את הגירוי לנשמה.

2. ישנם ד עולמות. כל אחד מהם מייצר גירוי אחר לנשמה.

3. העולם התחתון ביותר – עשיה – הגירוי שלו הוא רק לקיום, הנקרא שארה. שזה אור הנפש שבא כמו בעובר רק לקיום. עולם היצירה צריך גם הוא להתקיים, לכן שארה נוהגת גם שם, אולם היות ויש עולם מתחתיו, ולא יכול לתת לו את כל ההארה ע"כ יש לו גם כסות. גדבר נוסף יש ללמוד במילה כסות שהיא גם מגלה דבר יותר גבוה שאפשר רק דרך כסות לגלותו. והיא מדרגת הרוח שאין בה הולדה בינתיים, כי קטן אינו מוליד.

5. עולם הבריאה יש בו זיווג הנקרא עונה. מטעם קיום יש בו גם שארה, מצד זה שיש לו עולמות תחתונים ממנו יש לו גם כסות. תוספת של עונה אומר שיש בו גדלות ויכול להוליד אולם נמצא למטה מפרסה, וכל האור שלו הוא אור של תולדתה, ע"כ יכול להוליד מלאכים ובעיקר כח השמחה.

6. עולם היצירה מצד הקיום יש בו שארה, מצד שיש לו עולמות תחתונים לו ויש כסות, מטעם היותו גדול ויכול להוליד יש בו גם עונה. בהיותו למעלה מפרסה דאצילות יכול לקבל אור חכמה ולכן יכול להוליד גם נשמות של בני אדם, והעונה שלו כמו הזיווג של מדרגת דודים. וזה קורה רק לזמנים ולא באופן קבוע.

7. יש לו לאדם לבדוק היכן הוא נמצא בנפשו, כיצד העולם שסביבו מגרה אותו. כאשר הוא מגורה רק מחיצוניות, דהיינו עולם עשיה, אסור לקבל רק כדי חיות, ואם יבקש יותר יימצא שהוא גונב דבר לא לו, וכך גם בשאר העולמות – גירוי מצד העולם את המציאות הנפשית ורוחנית של האדם.