תלמוד עשר הספירות חלק ט"ז | שיעור 13 | א'תתצי"א-תתקי"ב
א. למדנו בשיעור הקודם שאומר האר"י הקדוש שעולם הבריאה מקבל מחיצוניות דבינה דאצילות.
ב. נוצרה לנו לכאורה בעיה בהבנה שהרי בינה דאצילות היא עלי עלי עליון לבריאה ויש לנו כלל שמקבלים רק מהעליון.
ג. אלא שאמר מלבוש חיצוני של הבינה ולימד אותנו שבאמת מי שנותן לבריאה זה מלכות שהיא נקראת לבוש חיצוני לבינה דאצילות והיות והיא גם העליון של בריאה לכן אמירה זו לא חרגה מהכללים.
ד. בשיעור זה המשיך ללמד אותנו את השפה אולם ההדגשה שתמיד נהיה קשובים לג' הכללים שדרכם צריך להבין את שפת האר"י המדברת על קבלה של הארה לתחתונים. כלל א': הקבלה היא מהעליון. ב': קבלה מבחינה שכנגדו. ג': הקבלה היא ממלכות דעליון.
ה. השילוב של ג' כללים אלו הוא שהמלכות דעליון עושה זיווג על גובה קומה של הבחינה שכנגדו של התחתון ומשם מקבל התחתון ובכך ג' הכללים נשארים.
ו. למשל: כאשר בריאה נותנת ליצירה מלכות דבריאה עושה זיווג על גובה קומה של ז"א דבריאה כדי לתת ליצירה. ובכך שמרנו על כך שבריאה נותנת ליצירה ולא ז"א דאצילות וכן היא מקבלת על גובה קומה של ז"א דבריאה שזה הכלל השני ומי שנותן לה זה מלכות דבריאה שזה הכלל השלישי.
ז. על פי זה יש להבין גם שיצירה נותנת לעשיה מזיווג של מלכות דיצירה על גובה קומה של מלכות.
ח. בנתינה בין יצירה לעשיה ישנה הרחקה נוספת היות ומלכות יש בה הרחקה מפאת היותה כנר חשוך שאין לה מעצמה כלום אלא מה שמקבלת מבעלה ולכן יש בה הרחקה נוספת.