תלמוד עשר הספירות חלק ט"ו | שיעור 63 | א'תתיא-תתיב
1. במצב הגלות שהנקבה מקבלת הארה ישירות מאמא שנקרא אור ע"ב ס"ג – במצב זה נקרא גלות.
2. את מצב הגלות הזה האדם אוהב ונמשך אליו. אוהב את חו"ל, אוהב את צד הגוי שלו, אבל צריך להתעורר מצד אמונתו לומר באתי לחו"ל כדי לעלות ניצוצות לבחינת הישראל שבי, ואם לא כך מעמיד לו מלך כהמן כדי לעשות לו צרות.
3. אם האדם עושה תשובה ומעורר את מרדכי שבתוכו, דהיינו את כוח האמונה שגם היסוד דאבא מאיר בתוך היסוד דאמא, אז יאמין שהקב"ה נמצא איתו גם בגלות, וזה יאפשר לו לא לקבל את האור של הגלות כאילו הוא האור האמיתי. שלא ירגיש כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה.
4. יחד עם זאת היינו עלולים לחשוב כאילו כבר קבלנו את הזיווג פנים בפנים ולכאורה היה צריך להיות גמר תיקון, אומר שאין הדבר כך אלא שכל פעם מעלים חלק מהרצון ונותנים לו את התיקון השלם, ולכן יש עדיין הארה לרחל ויעקב למטה מחזה כדי שאפשר יהיה להמשיך ולתקן.
5. על כן יש לנו כאן להבדיל בין שתי סוגי הארות: הארה להשלמת כלים כנגד הגלות, ששם צריך לעורר את הרצון לקשר. את היסוד דאבא שנקרא חסדים מחוסים. והארה הב' – היא לצורך זיווג כדי לקבל את אור החכמה הגדול במדרגה.
6. לכאורה הארה הב' של קבלת האור אמורה להיות גמר תיקון, אולם אין הדבר כך כי הגלות והגאולה הם חלקיים דהיינו על הרצון חלקי, ולכן אותו צד שעוד לא עלה ועוד לא תוקן, גם הוא מואר בבחינת יעקב ורחל שלמטה מחזה.