תלמוד עשר הספירות חלק ט"ו | שיעור 57 | א'תשצט-תת
א. לאחר שלמדנו בשיעורים הקודמים על ב' העליות הראשונות הנקראים חיצוניות בבחינת עיבור ויניקה כנגד נהי וחגת של כל מדרגה בשיעור זה אנו לומדים על העליה השלישית כנגד החבד הנקרא פנימיות.
ב. בעליה זו כל מדרגה עולה לשלמות שלה שהיא נקראת פנימיות ומקבלת את בחינת החבד שלה מהבחינה שכנגדה. עתיק מגלגלתא אא מעב אוא מס"ג ישסו"ת מעתיק וז"א מז"ת דנקודים, ומלכות צריכה לקבל יחד עם הז"א. בבחינת זכר ונקבה בראם.
ג. בעליה הג' במנחה דשבת ז"א עולה עד ראש דאריך ולאה עולה עמו אולם רחל נשארת במקום אוא דאצילות, ואינה עולה עמו.
ד. נשאלת שאלה, הרי למדנו שלאה ורחל התאחדו ורחל ירשה את לאה והרי הם פרצוף אחד אם כך איך הוא שוב מייצר לנו הפרדה שאומר שלאה עולה ורחל אינה עולה.
ה. תשובה: ג' בחינות יש ביחסים בין רחל ללאה כמו בין זונ הגדולים וזונ הקטנים וכן ישסות ואוא. הבחינה הראשונה שהם נפרדים בקומת נשמה. הבחינה השניה שהם מאוחדים אולם רק בלב נתיבות החכמה. והבחינה השלישית שהם מאוחדים בגר דחכמה.
ו. האחדות שנקנת בעליה השניה היא רק בל"ב נתיבות החכמה האחדות בג"ר דחכמה שהיינו מצפים לקבל במנחה אינה מתקיימת אלא בגמר תיקון, מתי שיבולע המוות לנצח ואפשר יהיה לבטל את הפרסאות.