תלמוד עשר הספירות חלק ט"ו | א'תשכט-תשל | שיעור 22
1. לנוקבה יש שבעה מצבים שמגדירים לנו את התפתחותה: נקודה, פסיעה לבר, צלע, קטנה, נער, נערה, מבוגרת.
2. ג' המצבים הראשונים: נקודה, פסיעה לבר וצלע – אין לה שום יישות משל עצמה אלא היא חלק מגופו של ז"א. כאשר מצב הג' – צלע, היא בזמן היניקה של ז"א שבו היא משמשת לז"א כמסך והיא ה' אחרונה של שם הויה שלו.
3. כאשר ז"א מקבל את גדלות דנשמה היא מקבלת בבת אחת פרצוף קטנות ואין לה צורך בעיבור מיוחד ואותה ספירה שהייתה בנויה מ-י' נקודות, היא עתה פרצוף במצב הקטנות בקשר של אחור באחור עם הז"א.
4. כאשר ז"א מקבל גדלות דחיה אז היא ננסרת ממנו ונהיית פרצוף עצמאי, ולצורת זה היא צריכה לקבל את האח"פ שלה – דהיינו השלמת כלים – שהיא נקראית נסירה.
5. אנו רואים שז"א ונוקבה הם שני פרצופים הנובעים מז"א.
6. ראינו בעולם אצילות עוד מצב בו ב' פרצופים באו מספירה אחת, דהיינו או"א וישסו"ת שבאו מבינה.
7. בעל הסולם רוצה להשוות ולראות את ההבדלים בין שני מצבים אלו לצורך כך מזכיר לנו מדוע או"א וישסו"ת נפרדו לשתי פרצופים, והוא בשל התכונות של שלמות וחוסר שלמות שיש לפרצופים אלו בשל ההחרגה שלהם מחכמה דאריך.