תלמוד עשר הספירות חלק ט"ו | א'תשיאט-תשיב | שיעור 13
1. למדנו בשיעור הקודם שלאחר חורבן בית ראשון שבו היינו במדרגה הו' שהוא מצב של קומת חיה ובחורבנו נפלה השכינה לבחינה הב' ומיד חזרה לבחינה הג' שהיא מצב של אחור באחור שלמלכות יש עשר ספירות של קטנות.
2. מצב הג' הוא מצב של גלות בבל שהוא דומה למצב של גאולת מצרים שגאולת מצרים היא המעבר מבחינה הב' שהיא גלות מצרים בחינה הג' שהיא גאולת מצרים.
3. עליית בני ישראל לבניית בית שני העלתה אותם מבחינה הג' לבחינה הה'.
4. בחינה הה' היא מצב של קומת נשמה שקרה לה ה' תתאה .
5. הבחנה זו של ה' תתאה ולא של בינה יש לה מספר טעמים. טעם הראשון היות וזו"ן עולים בעולם האצילות למדרגה ישסו"ת שהיא למטה מחזה שבערך בינה היא נקראת מלכות לכן קרא לה ה' תתאה. טעם ב' - מכיוון שרק הוד ראשון שעלה לבחינת גבורה לקבל את ההארה ולא הוד שני מחזה ולמטה דז"א.
6. לאחר חורבן בית שני היתה נפילה לבחינה הא' שהוא מצב הנקרא נקודה שבו אין אפילו הרגשה שזה פגם להיות בתפיסה גשמית חיצונית ופרטית.
7. ממצב זה של נקודה צריכים להתחיל את התיקון ובכל מפגש של האדם עם המציאות מתחיל ברצון גשמי ומטרה גשמית ועבודתו היא קודם להצטער ולהרגיש בכך גלות שזו תפיסתו ולצאת מהתפיסה הזאת ולהתחיל לבנות את נשמתו בהתחלה ברצונות דהשפעה שנקרא בית שני שנקרא גם שמחה, ולאחר מכן לבנות גם כבית ראשון את מדרגה אהבה ולצפות ולהתפלל למשיח שיבוא לבנות בית שלישי שהוא כנגד בחינה הז' דמלכות שהוא הזיווג דפנים בפנים של זו"ן במקומם והתפשטות גם למטה מפרסא שתתבטל בבחינת בילע המוות לנצח.