תלמוד עשר הספירות - חלק י"ד שיעור 27 | עמודים אלף תקמה-תקמו
1. למדנו בשיעור הקודם שישנם ב' מיני חכמות : חכמה הנמצאת בראש דא"א שהיא נקראת חכמה קדומה של צ"א וישנה חכמה הנקראת לב נתיבות החכמה שהיא יוצאת על הבסיס של ביקוש התת הנושאת להארת חכמה.
2. חכמה דצ"א אינה מתקבלת במדרגה מתחת לא"א בזכות הרקיע הנמצא בראש דא"א בבחינת גבורה המפסיקה את האור.
3. הצורה שבה רקיע זה גורם שלא יתקבל האור במדרגה הוא ע"י הוצאת בינה מחוץ לראש ועל כן אינה יכולה לשמש לקבלת האור לצורך התפשטות לתחתונים.
4. אותו רקיע שגרם להפסק האור הוא זה שיאפשר קבלת אור חכמה במדרגה אבל רק חכמה של לב נתיבות החכמה . מדוע?
5. מכיוון שהחכמה שתינתן מהבינה היא רק לאחר עליית ביקוש מהתכונה של ישסו"ת שמלבישה על שליש אמצעי דת"ת דא"א שהיא בחינת ז"א ועל כן הביקוש יהיה רק מצד ההארה שהתחתון צריך ולא הארה של צ"א דהיינו הארה של ז"ת דבינה ולא ג"ר דבינה.
6. יוצא אם כך שאותו רקיע שיצר הבדלה ואי קבלת חכמה הופך להיות המקור להארת חכמה אולם רק של לב נתיבות החכמה שהיא זאת שמתקבלת בעולם אצילות במצב הגדלות. והיא זו שמאפשרת גדלות של ז"א שבהמשך מאפשרת את נסירת הנוק' וזיווג איתה להולדת נשמות.