תלמוד עשר הספירות - חלק י"ג שיעור 31 | אלף שנז-שנח
1. כל ההארה של שז"א יכול לקבל מא"א הוא לא דרך פנימיותו אלא רק דרך אותו או"ח שיצא מראש דא"א.
2. אותו או"ח שיצא מראש דא"א יצר את החיורתי ואת הנימין שהם בחינת השערות. ז"א מקבל מבחינת השערות ואם נדייק מהשערות שבאחורי הראש .
3. היות וז"א הוא גוף דעולם אצילות לכן יקבל מהששר מהגוף של אותם שערות דהיינו מהמלכות של אותם השערות שהיא השביל שבאמצע השערות שהוא הבחינה ה יג שבשערות.
4. כאשר האור שנושא בתוכו מעט חכמה שהוא נמצא על החיורתי מתפשט לז"א אינו יכול להתקבל בפנימיות ז"א היות והחסדים המכוסים שיש בז"א במצב הקביעות שלו מתנגדים לקבלת אור חכמה כי זה סכנה להם.
5. אותה בחינת הארה שבה נשארת בבחינת מקיף והיא נקראת תפילין של ראש.
6. תפילין של ראש זה קדושה עליונה שבאה משורש המוחין כדי לייצר לנו געגוע להתקרבות לה' שזה תפקיד היהודי בעולמו להתגעגע לבוא לקשר אמיתי עם ריבונו של עולם.
7. במועדים ימים טובים ושבתות אין צורך להניח תפילין כי במצב הגדלות אותו אור מקיף נכנס לפנימיות המדרגה.
8. כל שערות הנפש צריכים לעורר את הנקב שיש בקרקפתא של כל שערה שההארה שיש בה היות והיא נמצאת בחיורתי צריכה לעורר את האדם לגעגוע לקרבה לה' שזה תפקיד השערות נפש ומי שמשתמש בהם כראוי אזי שערות הנפש מקדמים את האדם ואם משתמש בהם ח"ו שלא כראוי אז הוא משבר את כליו.