תלמוד עשר הספירות -חלק י"ב שיעור 35 | אלף קצ"ד-קצ"ה | הדף היומי
1. בכל אחד מהשלבים בע' אצילות הנ'ק עיבור קטנות וגדלות צריכים לתקן בהתאמה את ג' החלוקות דנקודים.
2. במצב העיבור מתקנים את הז"ת דנקודים ממצב הקטנות ע"י תיקון קוים שנעשה בדרך של עיבור.
3. את מצב חלוקה הב' שהוא ז"ת דנקודים במצב פב"א מתקנים ע"י הגדלת הקטנות בנתינת ג"ר דרוח – ללא ביטול הפרסא תוך ידיעת החוקים העליונים
4. את חלוקה הג' שהיא ממצב פב"פ יש אתגר מיוחד לתקן היות ובהם היתה שבירה, ע"כ לא ניתן להחזיר להם את האח"פ כפי שהיה להם בעולם הנקודים והם מקבלים תיקון מנהי דאמא- זה נקרא הארכת רגלי הבינה למטה לז"א.
5. מדוע ניתן אריכת רגליים – הלא כ"א מהרת"ס מקבלים את האח"פ שלהם. תשובה: היות ורגלי האח"פ יצאו לגמרי מהמדרגה, בעוד שהרגליים של הראש והתוך נשארו במדרגה למעלה מפרסא.
6. מה ששאלנו בתחילה – האם כל הנהי דאמא עלו וכתוצאה מכך גם הנה"י והחג"ת עלו לחב"ד חג"ת או שכ"א מהפרטים קיבל השלמה פרטית מהנהי דאמא? התשובה- שזה בדרך כלל וזה בדרך פרט.
7. מדוע יש הבדל בין עיבור, קטנות ומוחין והרי לכולם יש רת"ס? תשובה: היות וכ"א מהפרטים משמש לפי גובה הקומה של מצבים אלו. למשל הראש בעיבור משמש רק לנפישה – מה אקבל. בקטנות – לחינוך. בגדלות – לחיבור לעליון ונתינה לתחתון. וכן שאר המדרגות.