תלמוד עשר הספירות – חלק א עמוד יא-יב

תלמוד עשר ספירות חלק א' י"ג ניסן תשע"ט

שיעור 11- פרק ב' עמוד י"א

סיכום קצר

למדנו שכל עניין הצמצום והסתלקות האור היא רק בערך הכלי- הנקודה האמצעית באמצע ממש. האור הסתלק אבל בכלים דעיגולים אי אפשר לקבל חזרה את האור.

2 פירושים :

א. שבגדלות כלי הקבלה אי אפשר לקבל את האור.

ב. שבצורה בעל מנת לקבל שם, אי אפשר לקבל את האור אבל בג' בחינות קודמות שהן בעל מנת להשפיע, כן. נקודה נוספת- האור העליון לא מתפעל בכלל. הכלים הם אלה העושים את השינויים ומקבלים לפי מידתם. כל זה אומרים כדי להדגיש שהאור המשיך להתפשט.

לא היה ספק שכשרוצים את האור, האור מתפשט אלינו ואנחנו לא יכולים לקבלו בצורה עגולה, כפי שקיבלנו באינסוף.

האור העליון לא נפסק כלל מחמת הצמצום אבל עכשיו מושכים בצורה של קו - עכשיו מבקשים לקבל בצורה שבעל מנת להשפיע.

כשאומרים שנמשך אור עגול- מתכוונים שנמשך למקום ההשתוקקות. עוד למדנו מושג למעלה = זך. למטה = עבה.

מכאן ממשיכים היום. אז התהליך עד כה:

אור א"ס היה מלא כל המציאות, היתה שלמות. השמו, מלכות דאינסוף, היתה מורכבת מהד' בחינות. היא בחרה ביתר דבקות ולכן הסתלק האור כי לא היתה לה יתר דבקות. רצתה כלי של אהבה. כלי של אור חוזר. כעת מושכת שוב כדי לעשות את העבודה. כשאתה פתוח לקבל את האור, האור מגיע. כעת יש לך תפקיד לקבל אותו בצורה נכונה.

"ולפיכך יוצא לנו, כי כל שצורת הרצון לקבל שלו קלושה ביותר, דהיינו הבחינה הא' של ד' הבחינות, הרי היא נבחנת לקרובה יותר אל המאציל, והיא חשובה יותר וזכה יותר ועליונה יותר, כי שינוי הצורה שבה אינו כל כך גדול כמו ג' הבחינות שלאחריו." - אם מושך רק מבחינה א' היא נחשבת לקרובה יותר למאציל . חשובה יותר. "עד שהבחינה הד', היא רחוקה מהמאציל יותר מכולן, ועבה ושפלה ותחתונה יותר מכולן."

"....וענין מעלה ומטה האמור, נתחדש עתה עם יציאת הקו, כי בטרם שהאיר הקו, דהיינו בשעת הצמצום, לא נבחן שם מעלה ומטה, כנ"ל (פ"א אות ק'), אלא אחר שקיבלה האור בבחינת קו לבד, שפירושו שלא קיבלה אותו בכל ד' הבחינות, רק על ג' בחינות ראשונות שבה לבד, ובחינה ד' נשארה חושך בלי אור, "

מהו הסרגל שלנו? - קו. קו זה אומר יש מעלה ומטה קרוב ורחוק למאציל. בחינה א' קרובה יותר למאציל, חשובה יותר. כי שינוי הצורה שלה לא כל כך גדול .

בחינה ב', ההרגש כמה אני רוצה הוא הקובע את המרחק מא'. לא אם יש רצון, הרגש הרצון. כלומר כשאני לא מרגיש את הרצון, קרוב יותר לה'. אז אל תרצה. לא יכול. מצד אחד בחינה א' הכי גבוהה, מצד שני, לא יכול לקבל בה אור, אין השתוקקות. אם אני רוצה לקבל את האור אז אני צריך לרצות ואם אני מרגיש את הרצון, אני רחוק מה'.

מדרג בזכות הרצון- ככל שיותר זך, קרוב למאציל, ככל שיותר עבה, מתרחק.... הקו נמשך ממעלה למטה ולא בצורה עגולה- רק אחרי שהיה צמצום . הקו הוא מודד לי. מבחינה א' עד התחתונה מכולן ה' דשם הויה. מהכתר עד המלכות.

שימו לב שהמושג לקבל מסביב בצורה עגולה זה מגדיר זמן לפני הצמצום. באורות מקיפים מקבלים בצורה עגולה. בקו, בקשר, יש מעלה מטה.

"משא"כ, בעת הצמצום, שנסתלק האור מכל ד' הבחינות בבת אחת, לא היה עוד ההכר הזה בין הבחינות " – היות והיה בבחירה. ולא מטעם חיסרון.

ואולי זה ענין שמהעליון נעשה בבת אחת ומהתחתון, בשל חסרונו להתחבר לעליון, צריך לחזור לעליון בדרך המדרגה – כי תופס מהפרטים אל הכלל.

תחשבו על אדם הקופץ ממקפצה. כשיורד לא צריך לעשות מאמץ, כשעולה צריך לשתף את עצמו בעליה. מפה מבינים שכל מה שבא מהמאציל בא בבת אחת. כל מה שבא מלמטה בא עם שיתוף הנברא אחרי הצמצום. היות וצריך מאמץ והשתתפות מצד התחתון לעליה זו. כל מה שבא מלמעלה בא בבת אחת. מה שבא מלמטה בא לאט לאט.

בבחינת המאציל התכלית הפעולה והתוצאה כולן אצלו ולכן באות בבת אחת. בשונה מהנאצל שהוא לא אחראי לתוצאה ולכן חייב לבנות את האפשרות לתוצאה דרך פעולות לאט לאט והמאציל הוא הנותן את התוצאה.

עץ חיים –" וראש העליון של הקו, (כלומר - תחילת הקו בכתר דקו וסיומו במלכות) נמשך מן הא"ס עצמו ו ונוגע בו, אמנם סיום הקו הזה (כלומר- מלכות דמלכות שאינה יכולה לקבל האור מפאת הצמצום.) ז למטה בסופו אינו נוגע באור א"ס. " - הכוונה נפרד- שאין השוואת צורה בין המלכות, שהיא רצון לקבל בעל מנת לקבל, לאור שטבעו השפעה. זה נקרא שאינו נוגע. אם תשאל הרי באור אין רצון לקבל, אבל אמרנו שלא מדברים מהאורות אלא מהרצונות.

למדנו בסוף אות ד' ששינוי הצורה הוא קובע אם הבחינה היא למעלה או למטה. כאשר בחינה א' קרובה ביותר למאציל ובחינה ד' העבה הרחוקה יותר מהמאציל.

כאשר מתפשט האור- כשראשו של האור נוגע בעליון. התפשטות האור כשהרצון נמצא בתוכו. איפה יכולים לראות את הצורה הזו- מהצורה שבה נמשך האור כמו עובר עד שמתפרד מאימו והופך להיות עצמאי. לכאורה זה טוב. הוא גדול. התהליך הוא לבוא למקום של העצמאות, אמנם רחוק מהמאציל, מאימו, אבל זוהי תנועה מוכרחת.

המפגש של הקדושה עם המציאות היא בדרך שבאתי לקבל בעל מנת להשפיע. זה אומר שגם אנחנו כשאנחנו נפגשים עם המציאות אנחנו נפגשים איתה כדי לקבל בעל מנת להשפיע, בצורה של קו.

שאלה – אנחנו נפגשים עם המציאות בצורה של קו רק אם אנחנו מתוקנים או תמיד? זה תלוי בכלי?

התשובה- רק כאשר אנחנו באים לתקן. אם לא באים לתקן לא בצורה של קו. להיפך אנחנו לפי הטבע הרגיל נפגשים עם המציאות כדי לקבל תענוג. כל מה שעושים, עושים עם מחשבה עגולה, איזה תענוג אקבל. מחשבה של קו- איך אני יכול להיפגש עם המציאות כדי לעשות עבודה, כדי לייצר קשר.

עץ חיים- " ד) ובמקום החלל ההוא, ח האציל וברא, ויצר ועשה כל העולמות כולם. (כלומר האציל- אצילות, וברא- עולם הבריאה, ויצר- עולם יצירה, ועשה – עולם העשייה)

ח' באור פנימי מסביר שרומז לד' עולמות. שהם כלל כל העולמות – כל אדם שאתה רואה יש לו עולם משלו. אולם הכל במסגרת של יקוק. עשיה כנגד ק אחרונה. הכל במסגרת ד' עולמות. מהו מקום החלל ההוא? פה צריך להבין עוד נקודה- יש חלל והחלל נובע מהמקום הפנוי לתיקונים . כל העולמות הם במקום הפנוי לתיקונים. עולם- מקום המפגש שלך עם הרצון שלך. הגירוי נקרא עולם. בכל מפגש אתה צריך, אין לך ברירה אלא להיות פנוי לתיקונים. לכן כך צריך לפגוש את החיים. היה צמצום נוצר חלל ובתוכו נוצרו ד' עולמות. כולם היו כמו מאוחים כמו תרכובת אחת. שימו לב שבפירוש לעץ חיים מדייק בעל הסולם ואומר הוא ושמו אחד ולא הוא אחד ושמו אחד, באחדות נפלאה.

סיכום

התחלנו לדבר על המשך אות ד'- יש מדרג ברצון לקבל כאשר בא בצורה של קו. א' זכה וקרובה יותר למאציל וכו' על פי זה, כל המדידות שלנו של עליון ותחתון הן על פי הקו. נקודה שניה היא רק תזכורת - בא"ס לא היה בחינה זכה או עבה יותר . אלא הכל היה בבת אחת. חוק ההשוואה אחרי הצמצום שונה מלפני הצמצום.

היום לא ניתן לחיות בהשוואה כמו שהיה טרם הצמצום. אלא היום לכל אחד תפקיד שונה בהתאם לדרגת העוביות המורכבת שבו. ההשוואה לאחר הצמצום היא על פי הצורה. לכן אפשר שיהיו שונים בחומר אבל שווים בצורה וזוהי ההשוואה.

בקו חשוב ולא חשוב הוא על פי קירבה למאציל ולא על פי התכלית. עוד למדנו שכאשר האור מאיר מלמעלה ולמטה- הראש נוגע בא"ס ותחתית האור לא. עבודת נפש חשובה- אם לא עוזב את עצמי לא יכול להיות דבוק. בעיה – אם אני עוזב את עצמי לגמרי, יכול להיות דבוק, אבל אז איני מחובר למה אני רוצה. איך אני מחבר את הקו הזה? נדבר על זה בהמשך.

כאשר האור נמשך בצורה של קו. נמשך בשביל הרצון בעל מנת להשפיע. אני נפגש עם המציאות כדי לעשות עבודה. המפגש שלי עם המציאות בדרך קו.

כל עולמו של האדם נמצא בתוך החלל הזה שהוא חלול ופנוי לתיקונים. יש רעיון שאומרים שכל אחד עם האמת שלו. זה יכול להיות נכון אבל בתוך כפיפות לאמת הכללית הזו. מהי ?– החלל הוא כדי שנבוא לאידאה של יתר דבקות . כל אחד במסגרת הכלל הגדול הזה. דבר נוסף שמזכיר לנו. שאור א"ס אי אפשר להשיג אותו. חוק חשוב- אין השגה באור בלי כלי. בזה מסיימים את פרק א' ופרק ב'.

פסח כשר ושמח לכולם! שנזכה שהפסח יתן לנו את הכח להיות בעלי אמונה אמיתיים.